עכשיו לעומת פעם קודמת אני עושה תורנות
מטבח בסוף השבוע, מחמישי עד שני.
פירוש הדבר שנוסף לי יום עבודה...
יום חמישי
יצאתי מהחדר ב7:55.
למדתי מפעם שעברה, לא להגיע לפני 8.
הייתה לי תחושה שישימו אותי בסירים, שלא
משנה כמה מנסים, את הלכלוך מהם לא מסירים;
אז כמו שלוקחים שן שום כדי להתמודד עם
ערפד, אני לקחתי אוזניות בשביל הסירים.
הגעתי ב8 על השעון, כמו שוויצרי אמיתי.
שלחו אותי ל"חדר השיבוץ", שזה
בעצם חדר האוכל עצמו ליד איזה שולחן מלוכלך.
אחד הנגדים שאל אותי "איך קוראים
לך?"
"איתי", עניתי עם חיוך.
לא עונים לנגדי מטבח עם חיוך.
בוא, בוא לכאן, כשהוא מתרחק.
הגעתי עד אליו.
"כן, מה צריך לעשות?"
-"מה אתה עושה פה?, לך לשבת בשולחן
השיבוץ".
לחלק מהאנשים פה יש סכיזופרניה קשה.
"לך תשב עם בר בשולחן נפרד",
הוא אמר לי.
כאילו אני יודע מי זה בר...
כאילו עשו לנו לפני התורנות משחקי
היכרות.
במטבח, מדברים אליך כמו אל ילד מפגר.
"אני צריך שתשים את הלחם בעגלה
את הלחם הזה, שפה
בעגלה הזו עם הגלגלים שנוסעת".
או זה או הפוך,
"תיקח את זה מפה לשם".
לך תבין מה זה הזה, מה זה פה ומה זה
שם...
באזרחות, כשמישהו כועס עליך, אתה לא תמיד
יודע, עד שהוא מתפוצץ.
במטבח, תמיד אומרים לך "אתה מדליק
אותי", כלומר הפתיל ניצת,
ואח"כ "אני עומד
להתפוצץ".
ממש מתארים לך את כל התהליך - עד התלונה.
תמיד מסתכלים על הקורסיסטים כתחתית שרשרת
המזון, אבל בלעדיהם, חצי מהשירות שלי היה תורנויות מטבח.
מחכים, מחכים...
אף אחד לא אומר לנו כלום;
אם נפל, אם לא נפל.
יאוש ותסכול אופפים את השולחן הזה יחד עם
חוסר ידיעה.
נראה לי שאפשר להתחיל להשלים שעות שינה.
אנחנו מחכים יותר מידי זמן,
נפל?
כי אם כן, אני יכול לברוח הביתה...
הציפייה הורגת אותי.
זה יותר גרוע מתכנית ריאליטי.
מחכים, מחכים...
איזה קר פה...
הקור במטבח הוא משהו שלא ניתן לתאר אותו
במילים.
זה כאילו שאם מישהו ישאיר בטעות חלב
בחוץ, הוא לא יתקלקל....
אז מה קיבלתי?
סבלות של ירקות.
בהתחשב בזה שאני זכר בלבד.
אז לקחתי את הכפפות האלה מגומי.
על המזל שלי קיבלתי כפפה בלי זרת.
התלבטתי אם לקחת כפפה חדשה, או לוותר על
האצבע, שגם ככה התפקיד היחיד שלה הוא לעשות שולם.
הרמתי מלא ארגזים.
למדתי לפתוח דלתות עם המרפק.
למדתי להרים ארגזים לגובה 5 מטרים;
בקיצור למדתי להיות גבוה יותר.
מרים שק סלק.
לא תפוחי אדמה, סלק.
לא כזה כבד...
אבל אני עדיין משמיע קולות, כאילו זה
כבד,
שיבינו שאני מתאמץ מספיק...
פתחתי את הציפורן;
מלסחוב שק סלק.
איך זה קורה?...
יש פה קבלנים, שעובדים הכי קשה מכולנו.
זה כמו שילוב של רס"ר עם מטבח.
יש אחד הביא רמקול כ"כ חזק,
הייתי בטוח המוזיקה מגיעה מהכריזה
הבסיסית, או מהשמיים;
אחד מהשניים.
אני לא בטוח אם הוא בדיוק הפעיל מקדחה
חשמלית, או שזה חלק מהשיר.
פתאום גיליתי שתורני המטבח שעוזרים לי
בסבלות, הם של אמצע שבוע;
הם ברחו להם לבית החם והנעים,
ואני נשארתי על תקן סבל בודד.
הגידולים של החצילים מפחידים.
כאילו החדירו בהם סטרואידים.
כאילו הם גדלו על אדמת מאדים.
תורנות המטבח עוזרת מאוד לשיפור הזיכרון.
נותנים לך אלפי מטלות בו זמנית,
ומצפים ממך לשנן את כולן, ולבצע אחת אחרי
השנייה בסדר כרונולוגי, בלי לשכוח אף אחת.
תורנות המטבח גם תורמת לשיווי המשקל.
אין אחד שבפעם הראשונה שלו בשטיפת סירים
הצליח להניח את הנירוסטה בתוך העגלה, ולא להפיל את כל מה שהיה מתחתיה כמו דומינו.
צליל נורא הוא הצליל בו נופלת נירוסטה,
ואתה אוכל סרטים איזו מהן התאבדה.
תורנות המטבח אף תורמת לפיתוח החשיבה.
"תביא לי עיגולים של מרק!"
עכשי לך תשבור את הראש מה רוצים ממך...
שלחו אותי לשטוף במים נירוסטות שכבר שטפו
אותן.
פשוט להעביר מים...
זה כמו סירים דרג ב',
שזה יותר נורא.
אין בזה פואנטה...
אתה סתם שופך מים על דבר שהוא כבר נקי;
אין בזה סיפוק.
הברז בשטיפת הכלים החלבית הוא ברז
הפתעות.
הטמפרטורה של המים לא קשורה לאיזה כפתור
בברז סיבבת, אלא למצב הרוח של הברז עצמו.
כשאתה עובד במטבח,
יש מלא אוכל סביבך, ואסור לך לאכול;
אתה נהיה רעב.
אז, כל חתיכת לחם נראית כמו מנת גורמה
זמנית שאפשר לחטוף.
הסתכלתי בסידור על מה בגדול אני צריך
לעשות היום.
היה כתוב "פרויקטים".
פרויקטים? זהו, אני בהיי טק בטח.
מסתבר שפרוייקטים זה לנקות את המסדרון,
ולהוציא את פחי הזבל.
מי צריך מד"ס כשיש מטבח?
אם חשבתי שהעגלות עם הרעש של הרכבת
הנוסעת היו נוראיות, אז עגלות חימום הן אפילו יותר גרועות;
אני מנסה לגרור אותן ממקום למקום,
כל אחת שוקלת כמו מכונית קטנה.
הגלגלים בעייתיים, כל גלגל פונה לכיוון
אחר;
5 דקות נסיעה עם עגלת החימום שוות ערך
לעשרה שיעורי נהיגה על רכב ידני.
"תשמור שאף אחד לא ייגע
בעגלות".
מסתבר שיש עגלות שהן מאוד יקרות לליבו של
נגד מטבח, אז הוא אמר לי לשמור עליהן.
אז לקחתי מגב ואפוד, ועשיתי שמירות.
אני לא מאמין, התפקיד המושלם.
אמרו לי לבדוק שכל קופסאות העוגיות
סגורות כמו שצריך, ואם לא, לסגור אותן.
זאת כיוון שמקודם הם פתחו אותן כדי
"לבדוק אותן", כן בטח.
לא נראה לי שהם הבינו שהם נתנו לחתול
לשמור על השמנת...
אז גם אני רציתי לבדוק את העוגיות, כל
סוג וסוג.
אז עטפתי מה שהיה פתוח, וגם מה שלא היה
פתוח, כי משום מה הוא נפתח...
ובפעם הראשונה היה לי טעים לשבור את
הגב...
אחרי החוויה הנפלאה הזו, הגלגל התהפך.
נראה לי שבין הנגדים קיימת תחרות סודית,
מי נותן משימות יותר הזויות.
נתנו לי להחליף נייר כסף שעוטף ארון
בגובה 10 מטרים, מה שגרם לי להצטער שלא שיחקתי בילדותי יותר כדורסל כדי לבצע את
זה.
"תעשה את זה, ואח"כ תצלם את זה
ותשלח לי בווטסאפ", אמר הנגד בשיא הרצינות,
אבל לדעתי, זו דאחקה אישית שלהם, שהם
יזכרו לעוד הרבה זמן.
טוב שהם לא אמרו לי לסייד את התקרה.
יום שישי.
באתי 5 דקות לפני הזמן;
בטעות, לא התכוונתי;
שמו אותי בסירים.
אגב, סוף סוף הבנתי את החוקיות של הברז
בסירים החלביים.
כל עשר פתיחות של ברז המים החמים, הוא
אשכרה מוציא מים חמים,
כל שאר הפעמים, קרים.
סיימתי את השטיפה החלבית,
באתי כולי שמח לנגד המטבח, בישרתי לו את
הבשורה המשמחת,
והוא אמר: יופי, סיימת שטיפה חלבית, עבור
לבשרית.
ניסיתי להסביר לו שאני שומר כשרות, ולא
מערבבים, אבל זה לא עזר.
אז אני בשטיפה הבשרית.
טיפ לכל מי שעושה סירים, קחו איתכם בחורה
לעזור לכם,
כי בינינו, לנו הגברים, אין מושג מה
לעשות עם זה.
בסירים, תמיד מתפתחת שנאת חינם כלפי אותם
שטנים שמביאים לך עוד סירים ועוד מגשים, עד שאתה מגיע להבנה שזה לא נגמר, וזה לא
ייגמר.
או זה או שעושים לך סופרייז.
אתה חושב שהכל נגמר, ואז איזה מגש
מאחוריך עושה לך קוקו.
מגש עם שומנים קשים שווה ערך ל10 סירים,
גם בלכלוך הרב שהצטבר בו,
וגם במועקה הנפשית שנוצרת בי כשאני משפשף
ומקרצף עם השפכטל.
זה כמו לחפוף אחרי תספורת,
הלכלוך לא נגמר.
סיימתי שטיפת סירים,
אחרי 7 שעות.
יום שבת.
תחושה הרבה יותר רגועה,
לא יודע למה.
אולי זה בגלל העובדה שהשעה כבר 11 וחוץ
מכמה נמלים, אין נפש חיה במטבח.
מוציאים כמה סלטים ו...אוכלים?
סוף סוף עבודה שאני מתחבר אליה.
ככה 3 שעות... והפסקה :-)
וגם למשך שאר היום,
לא סבלתי, אז לא כתבתי.
אל דאגה, מחר יום ראשון...
יום ראשון.
אני מגיע לפני 8 לחדר האוכל.
מרגיש כמו אילתי.
מסתבר שהייתי צריך להגיע חצי שעה מאוחר
יותר.
אבל זה לא מנע מהם מלהביא לי משימות.
מרוקן ירקות לתוך ארגזים שאין לי מושג מה
הם בכלל...
מרוקן מארגזים שחורים לארגזים ירוקים,
לצלילי המזרח הרחוק של קבלנים סטלנים.
2 התורנים האחרים נטשו אותי, אני פה לבד.
מנהל המטבח ראה שחלק מהירקות שהעברתי
לארגז רקובים, אז הוא אמר לי "שימו לב לא להכניס רקובים לארגז".
מדבר אליי בלשון רבים, כשאני עובד כמו
חמור עבודה של 3 אנשים.
אמרתי לו "אנחנו נשים לב, אני, עצמי
ואנוכי.
מכל הירקות, הכי קשה לשים את הגזר.
צריך להניח אותו על המדף הכי גבוה במקרר,
אני עומד בפוזת מייקל ג'ורדן, צעד וחצי
וזורק לגובה, איפה שנופל, נופל.
העברתי את כל שקי תפוחי האדמה הכבדים
ששוקלים כמו פיל קטן למקרר, רק כדי לגלות אח"כ שצריך להעביר אותם לחדר אחר...
דמיינו דיר חזירים, לו זורקים כמה נתחי
בשר עסיסיים, וכולם קופצים עליו.
מאוד קשה לעמוד בקצב של מילוי האוכל
בקצינים.
נתנו לי שעה הפסקה.
טוב, אז זה אומר שמגיעה לי עוד שעה של
הפסקה במהלך היום,
אמרתי את זה בקול, אז נתנו לי שעה
וארבעים דקות הפסקה.
למראית עין, זה יותר טוב, יותר זמן.
אבל בתכלס זה אומר שאת 20 הדקות שנותרו,
אני לא אראה בחיים...
גיליתי מאיפה המטבח משיג את הכסף שלו.
כשפתחתי את פתח הביוב במטבח הקצינים,
מצאתי נפט.
בין היתר היה שם גם מזלג, סכין ופאזל של
כוס זכוכית.
מאוד מצחיק כשלנגד מטבח נגמר מה לתת לך
לעשות, אבל הוא לא יכול לשחרר אותך.
בשלב מסוים הוא פשוט מצביע על נקודה
אקראית במרחב במטבח ואומר "תעשה פה סדר!"
בז'רגון של נגדי המטבח, כשאתה עושה משהו
טוב זה "רמה גבוהה", וכשאתה עושה משהו לא טוב זה "לא תקין".
יכול להיות שחלק מהם הם בכלל רובוטים, כי
זה רוב הלקסיקון שלהם.
אם אתה רוצה לעשות רישיון דרך הצבא, את
כל ניסיון תפעול הרכב אתה יכול ללמוד מהג'ק.
מי שמצליח להסיע ג'ק במשך 5 דקות רצוף,
יכול להוציא בקלות רישיון על רכב ידני 10 הילוכים.
יום שני ואחרון.
כיוון שאתמול נשארתי עד 21:00 במקום עד
20:00, אמרו לי לבוא היום שעה מאוחר יותר, כשגם ככה אני רק שעתיים.
מה כבר יכולים לתת לי בשעה של עבודה?
שלחו אותי לסלטים יחד עם הסכינאי מהסיפור
הקודם.
השתדלתי להרחיק ממנו דברים חדים.
בשביל לשטח ארגז ירוק,
להחזיר אותו למצב ההתחלתי שלו, צריך לדעת
קראטה למתקדמים.
אני צריך פטיש 5 קילו בשביל לתת לו מכות
בצלעות, ולהפוך אותו חזרה להיות שטוח.
לא פלא שהעובד הזה אלים.
עד עכשיו זה היה ככל שאסיים מהר יותר, כך
תהיה לי פחות עבודה, וישחררו אותי להפסקה מוקדם יותר.
עכשיו זה ככל שאעבוד יותר מהר, ככה תהיה
לי יותר עבודה...
צפצוף השעון שיגר אותי למנהל המטבח.
לחצתי את ידו כאילו אני מסיים חוזה;
ורצתי הרחק מהמלכודת הקולינרית הזאת.
עד תורנות המטבח הבאה.
צה"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה