נכון בסיפור האחרון אמרתי שברגע שאני סמל, אין יותר תורנויות מטבח?
אז זה היה אמת, אלמלא ההיגיון של צה"ל היה מכה בי.
זהו סיפור מטבחון 6.0
שלושה פסים על הזרוע, ועם זאת, אני בשולחן השיבוץ המלוכלך.
נפל עליי בלת"מ לעשות מטבח בנות.
רק שהפעם, הגיע הזמן להפעיל את הקשרים שלי עם הנפשות הפועלות.
רצתי למייקל בבישולים, והבהרתי לו - אני איתך.
"תתחילו לרשום את הפרטים שלכם!", הצהיר גבי.
"בנות לפני בנים", "בנות לפני בנים",
הכריז בגישה מאוד פמיניסטית.
חזרתי לשולחן השיבוץ, כי בכל זאת, צריך לעשות את זה פורמאלי, וללא קומבינות לכאורה.
איתי בשולחן ישב אשר מתחזוקה.
ברגע שקראו את שמו, תפס רגליים עם הרבה ביטחון והתחיל לצעוד לכיוון הבישולים.
אמרתי לו "לא כל כך מהר", ונלחמתי על מקומי.
"אתה תקן בת, לך תעשה סירים" אמר אשר, בשיא חוצפתו.
אבל כמו פוליטיקאי טוב, הוכחתי את האנשים על הסדר הכרונולוגי של מתי מייקל הבטיח למי קודם.
שעה אחרי, מייקל צועק בצורה לא תחבירית "אתה בדרך בחוץ!"
זאת, כאשר טעיתי בהיכן לשים איפה, קונטיינר של פסטה.
אין מה לעשות, כשהביקוש לתפקיד מסוים עולה, כך גם הרף שלו.
חייב לציין,
אם מטבח זה ב"ס
בישולים זה מכללה.
"שים את זה למעלה", מייקל אומר.
לך תבין מה לשים, ואיפה זה הלמעלה הנ"ל.
לא הצלחת לתקשר עם הנגד בצורה טלפתית, שתעזור לך להבין למה התכוון המשורר? אתה חוטף צעקות.
כשאתה במטבח, יש שני דברים שמדרבנים אותך: המשימות שנותנים לך, והרעב.
כל עוד אתה בתפקיד, וצריך לבצע מטלה, הגוף שלך יהיה בתנועה לכיוון היעד המבוקש.
כשאתה פרילנסר, ולא עושה כלום, היעד הזה משתנה, בהתאם למקור האוכל הקרוב ביותר.
ואני חשבתי שלהיות בסירים זה נורא.
נסו לנקות מחבת בשרית בבישולים.
כאן הנשמה שלך צריכה לגרד חלק מהנשמה, בשביל להסיר מעט מהקטסטרופה שמתחוללת שם.
חזרתי למגורים ב-5 באפיסת כוחות, יודע שעוד שעתיים, אני צריך לחזור ובגדול, כדי לסגור מטבח.
לפתע, יצאה בת קול מהשמיים (הטלפון צלצל).
שחר התקשר אליי לשאול אם בא לי שהוא יחליף אותי במטבח.
"כן!", עניתי מבלי לחשוב פעמיים,
וזה גרם לי לחשוב שעדיין קיימים מלאכים בעולם.
תמו ימי המטבחים שלי.
מעכשיו רק ש.ג.
צה"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה