הרבה זמן שלא כתבתי סיפור, אולי אני כבר זקן מידי בשביל זה?
-
-
אחרי 68 סיפורים, מתוכם 2 אבט"שים, מגיע לו סיפור האבט"ש לאנשי קבע - ההגנ"ש.
כאשר נכנסתי לקבע, יצא לי לשאול כמה רס"לים, על מה עושים בהגנ"ש.
-"על האש", הסיטרויאן ענה לי.
-"כן, אבל זה לא שמירות?" שאלתי.
-"מה פתאום, זה על האש".
-"אני שמעתי שזה שמירות".
-"כן, על האש, שלא תיכבה".
-
-
בהתחלה שמו אותי עתודה להגנ"ש,
שזה יותר נורא מלשים אותך בתורנות עצמה.
עתודה, מי שלא יודע, זה כמו שחקן ספסל, שאם מישהו נפצע, מוציא גימלים או בורח, מקפיצים אותך.
וכמו שאקדח מופיע במערכה הראשונה, ויורה בשלישית,
מרפי מכה בי חזק, כאשר אני מוקפץ כמו אטריות.
-
-
הגענו לבסיס שהוא השלוחה הצפונית של הר גופיה, כדי לקבל תדריך.
הבנתי שהתקופה הזו בשנה היא הכי מרגשת, לא רק שנורא נפיץ עקב מתיחות בצפון,
עכשיו זו גם תקופת הרמאדאן, אז בכלל יהיה פיצוץ.
-
-
נסענו לכיוון היישוב ברוש הבקעה.
טיפה הערת ביניים,
זוכרים שאמרתי ששמירות זה כמו דייט כפוי?
אז הגנ"ש זה כמו נופש כפוי, עם אנשים שאתה לא מכיר.
רק בצה"ל.
-
-
כשהגענו לבקעה, מישהו באוטובוס צעק "מה זה, אתם שומרים על בית מלון?!"
אבל זה היה כי באמת עברנו בית מלון.
מיד לאחר מכן המשכנו לנסוע... והמשכנו והמשכנו.
-
-
עד שהגענו למשהו - שמרחוק נראה כמו צימר 4 כוכבים, ומקרוב בספק אם אתן לו צלע כוכב.
זה מסוג הצימרים שיקחו לכם בערך 20 שקל ללילה, ואני מגזים.
-
-
להלן הסוויטה שלנו:
השירותים משפריצים, ואתם זוכים לצפות בחלק מהמים שאתם מורידים.
הדוש במקלחת עובד כשמתחשק,
והמזגן מזיע על כל הרצפה.
קיבלנו אפילו את הלוקסוס של מזגן בחדר השינה! יש לו שני מצבים, חום או קצר חשמלי.
-
-
חוץ מהתשתיות המיוחדות, החיילים שהיו לפנינו, היו טירונים...שכנראה ממש שונאים את צה"ל, כי הם השאירו רק הרס וחורבן אחריהם.
לאחר קרצוף יסודי של המקום, אני חושב שמגיע לו כבר כוכב וחצי.
-
-
פתחנו את הארוניות וגילינו המון שימורים, ואיזה 2 טון אורז.
כל אחד מביא אורז ושימורים, שלא ייחסר, וזה מצטבר.
חוץ ממה שאנחנו הבאנו, קיבלנו ארגזי אוכל ברמה של תקציב מותרות בבית האח הגדול.
שעה אחרי זה, אחד החברה צועק "משאית האוכל הגיעה!"
מסתבר שהגענו לשמור רק על היישוב, ולא על 'הגזרה'.
זו גם כנראה הסיבה שמביאים לנו אפוד, כדי שתהיה לנו אינדיקציה לכמה נשקול אחרי התורנות.
-
-
כל יישוב צריך לקבל תדריך ע"י הרבש"צ.
אתם שואלים אותי מה זה רבש"צ?
אין לי מושג, מעולם לא ראיתי אותו, ואני לא יודע אם מישהו אי פעם.
זה בעצם אמור להיות איש הקבע שדואג לך בשעת צרה, שמסביר לך בדיוק איך לשמור.
הצלחנו אחרי כמה שעות לתפוס אותו בטלפון סוף סוף, ושאלנו אותו איך אנחנו אמורים לשמור, האם לוקחים תעודות זהות או משהו.
"לפי אינטואיציה" הוא ענה.
-
-
ביישוב יש מספר מכובד של 5 משפחות,
אם כמה מהן מחליטות לעבור דירה, היישוב נסגר...
-
-
את השמירה מבצעים בתוך בוטקה, כאשר מעליך פלזמה עם מסכי מצלמות מפוצלים.
תורנות ספיידר/חמ"ל לכל דבר ועניין.
זה מאוד מזכיר לשבת שורה ראשונה בקולנוע, רק שהסרט סטטי ולא מעניין.
-
-
כל שעה בערך מגיע מישהו, שרוצה להיכנס.
משומר, הפכתי לסלקטור של רכבים.
להלן סוגי התירוצים שהיו לי:
-
-
הנעלבת : "אני גרה פה!"
-
-
"המסתננת הלא חוקית : "אני מנקה פה".
-
-
המפרט:
"הגיעו לפה כמה חיילים כדי לעשות מסע כומתה, אז אני באתי לפה להביא להם צ'ופרים" (מראה לי שקית).
-
-
המתעלקים על קודמיהם:
"נכון היה פה אוטובוס שנכנס? ואז היה עוד אוטובוס שנכנס? אז אני איתם!"
-
-
המפוקפקים :
"אחי, יש מצב אני נכנס אליך, כדי לעשות פרסה?"
-
-
ההזויים:
-"לאן אתה?" שאלתי.
"אני צריך לנוח" הוא ענה.
-"אתה לא יכול להיכנס".
"מוזר, חשבתי שאני בארץ ישראל!!!"
-
-
מסיים 18:00-22:00, אוכל, מתקלח, ומתארגן לשינה בת שעה וחצי, לשמירות של 2:00-6:00.
בשעות האלה הכל שקט, עד בערך 3:30 בבוקר.
-
מולנו ניצבת מדינת ירדן הנחמדה, שעוד בטרם הגיע 4 בבוקר, לפני הנץ השמש והתרנגול, מתחילים לצעוק "אלללללללה ווווואכבר".
מאוד מרגיע.
-
-
השמירה שלי מתבצעת בתוך בוטקה, בו אני צופה במצלמות על כל היישוב.
וזה מצוין, ככה אני רואה כל מה שקורה.
עם זאת, לאט לאט אתה מתחיל לפתח פרנויה מהמצלמות האלה, סטייל פעילות על טבעית.
בשעה 4 בבוקר, ראיתי 3 אנשים (מקווה שהם אנשים) מסתובבים להם בחוץ,
ואני כמעט בטוח שראיתי במצלמה אחרת איש שעומד ומסתכל עליי.
-
-
חוץ מזה, ב2-6 אין יותר מידי ריגוש.
הכי משמעותי שהיה כל השמירה, היה כשציפור חדרה לבסיס.
אל דאגה, הציפור נוטרלה.
-
-
ביום אחר בערב, ראיתי ילדים משחקים כדורגל, ועקבתי אחרי המשחק; נתן לי להרגיש את הגבול הדק בין מאבטח לבין סטוקר.
-
-
עד עכשיו לא יצא לי לדבר על שותפיי להגנ"ש, מפאת כבודם, אבל אהיה חייב לעשות exception, בגלל עידן.
יש כאלה שמתקלחים בדוש, יש כאלה עושים אמבטיה, עם ברווז גומי, עד פה נשמע סביר.
עידן אוהב לפני שהוא נכנס למקלחת, לשים מוזיקה ולרקוד.
איזשהוא טקס פנימי סטייל ברכת הגשם, כדי שהמקלחת תיחשב כהצלחה.
אחרי יומיים הטקס כנראה לא כ"כ עזר לו, כי הוא שבר את הדוש.
התקלחנו עם הצינור של הברז כמו כלב בחצר.
-
-
ביום ראשון, מפקד הבסיס הגיע אלינו ליישוב, כדי להביא לנו אבטיחים.
את האמת לא יכולנו לבקש יותר לוקסוס.
-
-
סדר היום שלי הוא על האש, שמירה 18:00-22:00, על האש, שמירה 2:00-6:00 שבשמירה הזו רואים סרט אימה, ורק אז יוצאים לפטרול באפלה, כדי שבאמת יהיה מעניין.
-
-
אתה מתרגל לישון 40 דקות לפני שמירה,
זו לא שינה, זה שנ"צ.
פתאום לישון 3 שעות מרגיש כמו שנת חורף.
מתחילים להתרגל לדברים מוזרים;
אחחחח השוקו של 2 בבוקר.
-
-
ביום לפני האחרון, פגשנו חיילים של כפיר ושל עוקץ, ונזכרנו מה זה צבא אמיתי.
צבא שבמקום שבוע שטח, יש לו שירות שטח.
הבאנו להם מלא צ'וקולוקים לפני המסע.
-
-
בשמירה האחרונה, דיברנו עם מאיה, חיילת מהגזרה שעשתה פטרול.
הצבתי בפניה שאלה אידיאולוגית,
"אם את רואה ילד רץ לכיוונך בצורה עוינת, מה את עושה?"
-"תלוי אם הוא ישראלי או פלסטיני", היא ענתה.
-"איך מבדילים?" , שאלתי.
-"אם הוא רגיל, או שחום ומוזנח".
הכי גזענית בארץ.
-
-
ביום האחרון, התקשרנו לרבשצ המסתורי, לשאול אותו מתי מתקפלים.
"אין לי שמץ", ענה בצורה אינפורמטיבית.
-
-
אחרי כמה שעות, הגיע האוטובוס.
ואנחנו אחרי שבוע - עייפים, שמחים לסיים, אך עם רסיס געגוע ליישוב שקיבל את פנינו בצורה יפה כל כך.
לא רוצה לראות על האש בזמן הקרוב...
-
-
וכדי באמת לקנח את ההגנש, סיימנו בתאונה.
משאית לא מכוחותינו, הורידה לנהג האוטובוס שלנו את המראה.
וזה אחרי תפילת הדרך...
-
-
צה"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה