קדם דבר : כבר מעל שנה שלא כתבתי בבלוג.
אז כנראה שעכשיו כשפרסמתי, הייתה לי סיבה ממש טובה...
מה שמסומן בצבע כתום: קישור לסרטון/מדיה.
תגלית רוסית
תאריך: 11.8.22
שנתיים שאני לומד רוסית, ואני מרגיש שאני לא באמת מתקדם לשום מקום.
Fluent, אפליקציה, חברים,
ניסיתי הכל, ושום דבר לא באמת נתן לי מוטיבציה אמיתית.
והנה בתקופה האחרונה שמעתי על דבר מדהים - "תגלית רוסית".
"מי יתן לך להשתתף בתגלית רוסית, יא ליצן?", חברים שלי אמרו לי.
והם די צודקים, כי בשביל ללכת לתגלית, צריך לשלוט בשפה.
בכל זאת, החלטתי לנסות את מזלי, נרשמתי, ואז הגיע השלב של הראיון.
למזלי, היה מדובר בראיון בזום, ולא פרונטאלי.
היינו חמישה ישראלים, כלומר חמישה ריבועים על מסך הזום, והמדריכה.
היא פצחה ברוסית ללא מעצורים, וכמובן שלא הבנתי כלום.
בשצף קצף של דיבור, היא דיברה, דיברה ודיברה.
כשאנשים צחקו, צחקתי גם, והשתדלתי גם להנהן בסנכרון איתם, כאילו אני מבין משהו.
ואז, היא התחילה לפנות לכל ישראלי בשמו.
היא פונה, שואלת שאלות, ועונים לה.
איך קוראים לזה?.... "שיחה".
פה כבר נלחצתי, כי בשלב מסוים, אני אשמע את השם שלי...
הגיע תורו של ישראלי שהיה לפניי בתור.
היא פנתה אליו ברוסית, והוא החזיר לה בעברית: "תשמעי, אני מבין מה שאת אומרת, אל תדאגי, אני אסתדר".
היא אמרה לו משהו בסגנון של "אתה חייב לדבר ברוסית" בשפה הרוסית,
והוא בשלו בשפת הקודש: "שמעתי אותך, הכל בסדר, אין לי ראש לדבר עכשיו ברוסית, אני אסתדר, סמכי עליי".
זמן קצר אחרי, הוא נעלם מהשיחה.
ועכשיו.. הגיע התור שלי.
"איתי" (ברוסית), "מה שלומך?", אמרה טניה המדריכה.
לקחתי נשימה ארוכה... אספתי את אוצר המילים המועט שיש לי, והתחלתי לשגר.
משפטים ארוכים, עם מילים רבות, במהירות, בביטחון, כאילו נולדתי במוסקבה.
רק שאז... היא שאלה אותי שאלה.
לא ידעתי מה היא שאלה אותי, לא היה לי מושג (לא הבנתי).
אז עניתי... לא בהכרח לשאלה שלה.
ואז היא חזרה על השאלה, חשבה שלא שמעתי כמו שצריך.
אז אמרתי לה משהו אחר לגמרי, ניסיתי, עד שאני אקלע למה שהיא רוצה.
כמה סיבובים של זה, והיא התייאשה, אך עדיין לא העיפה אותי. ☺
כנראה שמספיק שאני מדבר ברוסית,
לא חייב להבין.
עברו להם כמה שבועות.
הייתי במרתון רציני על אפליקציית השפות Memrise (כי Duolingo זה חרוש),
והנה הגיע לו היום הגדול.
איך פרויקט תגלית עובד?
הפרויקט נמשך 10 ימים.
כאשר הישראלים, מצטרפים לטיול רק ל-4 ימים במרכזו.
כלומר, הרוסים טסים לישראל, עוברים מספר ימים ביחד, ללא הישראלים,
הישראלים מגיעים מחמישי עד ראשון,
ואחרי זה, הישראלים עוזבים, והרוסים ממשיכים לסייר.
ישנן תגליות בהן הישראלים נמצאים עם הרוסים למשך כל החוויה, אבל זה נדיר יותר.
נפגשתי עם הישראלים האחרים בתחנת אוטובוס בית שמש.
מקום קצת מוזר למפגש, אבל בסדר.
שמחתי לדבר איתם בעברית... שהרי אנחנו ישראלים, ואין מה לדבר ברוסית.
ואז הגיעו שתי בנות ישראליות, שעלו לישראל לפני 3 חודשים, אז עברית - אין להן.
פה התחילה הרוסית של הישראלים שהיו לידי, והייתה שיחה קולחת,
חוץ ממני, שניסיתי לחייך ולהנהן, כאילו אני מבין.
ואז.. הגיע האוטובוס, מלא ברוסים מסיינט פטרסבורג וממוסקבה.
נכנסתי לאוטובוס, וישר כולם מסביבי התחילו לדבר איתי,
ואלו שלא, חייכו ובהו בי בעיניי עגל, מחכים שאני אתחיל לדבר איתם.
מהר מאוד חשפו את הבלוף שלי. אני לא יודע רוסית.
בטח לא במהירות שהם מדברים.
התחלתי למיין את האנשים שדיברו איתי, אלה שמבינים אנגלית, ואלה שלא.
כך שביקשתי מאלה שמדברים אנגלית להסביר לאלה שלא טרחו ללמוד שפה (כמוני).
נסענו לתחנה הראשונה שלנו - השכונות העתיקות של יפו תל אביב.
שם בפעם הראשונה הבנתי...כמה אני לא שייך לשם.
המדריכה דיברה ודיברה,
ואני לא מבין כ ל ו ם.
לאחר מכן נסענו למוזיאון "אנו" בתל אביב.
שם היה לנו שחקן, לבוש בתחפושת יוונית של פעם,
מספר לנו על ההיסטוריה של העם היהודי,
והכל כמובן - ברוסית.
אני לא מבין מילה, מילה.
כלום.
מרגיש שאני בשבי.
כאילו פתחתי ערוץ 9, ואי אפשר לברוח.
כולם צוחקים, ואין לי מושג על מה.
מתחילים לבחור אנשים מהקבוצה, מתפלל שלא יבחרו בי.
גם שלא יעירו לי שאני בטלפון.
תכלס לא אמרו שאסור טלפון,
בעצם אולי אמרו, אבל לא הבנתי...
בהתחלה אמרתי לעצמי שאתרכז וכך אבין.
מהר מאוד הבנתי שזו לא הרוסית המוכרת של הארץ.
כמו שיש פלסטינית, לבנונית, ירדנית וכו.
זה משהו אחר שהם מדברים.
רוסית זה לא...
אני מבין 0.1% ממה שאומרים, וגם החמאתי לעצמי.
יש פה איזה יווני מטורף שמדבר ברוסית
אולי היה מדבר ביוונית היה יותר מובן.
33 אנשים בחדר שמבינים כל מילה
ואחד שלא מבין אפילו מילה אחת.
למה אין כתוביות.
למה אין איזה מדובב בצד,
שפת הסימנים, משהו.
יש פה בעלי מוגבלויות.
המוגבלות שלי להבין את השפה הסלבית הזאת.
יש מצב הוא מחרטט?
די נו, אין מצב שכולם מבינים, ואני לא מבין מילה.
תכף יגאל שילון יקפוץ מהדלת עם הסיגר שלו,
או לפחות המקבילה הרוסית שלו.
הם מוציאים לנו צלבים, אמאלה!
גם הבנתי לא כולם פה יהודים 100%..
אני מפחד לא להתנצר בטעות...
למה הכל נשמע כמו קללות...
למה אין אולפן הפוך...
מתי מסיימים עם הסיוט הזה.
למה חתמתי אמא..
עד מתי תגלית 2022.
אני רוצה לקבל אוזניות כאלה, ללחוץ על כפתור ולשמוע דיבוב עברי, או לפחות משהו באנגלית.
מדברים פה כ"כ מהר, איפה שוטר שייתן להם דוח על מהירות.
אני רוצה הביתה.
איך אני שורד ככה 4 ימים
אני לא יכול 4 שעות.
כולם פה עוסקים במאגיה שחורה בטח.
כת השטן, חיילים של פוטין, איפה נכנסתי...
כל קטע דיבור שלהם נשמע כמו פרסומת לא מותאמת ביוטיוב.
לפחות אני רואה פה עוד אנשים שמאבדים עניין, לא כי הם לא מבינים, כי זה בלי קשר משעמם.
פעם ראשונה שאני לא יכול להחליט אם משהו מעניין אותי או משעמם, כי אני לא מבין מילה...
התרגלתי לא להבין..
אני מסתכל על תנועות גוף וארשת פנים.
מספיק.
רוסית 24/7, שיעור פרטי של 4 ימים.
סעמק.
אחרי שעתיים של שיעור היסטוריה (שאני גם ככה לא אוהב) ברוסית,
יצאנו משם, והסתובבנו במוזיאון.
גם כאן הייתה מדריכה שהסבירה הכל ברוסית,
אבל לפחות כאן, היה לי קצת חופש תנועה, יכולתי לקרוא את השלטים, להאזין לסרטונים, ולהסתכל על התמונות, זה היה נסבל.
הלילה הראשון שלנו ביחד!
ואנחנו בתל אביב.
סיפרתי להם שאני בלוגר של המבורגרים, ושאני יודע בדיוק לאן ללכת.
ולאיפה הם העדיפו לרוץ? ...
למקדונאלדס.
חברת מקדונאלדס לא קיימת ברוסיה כבר חצי שנה, כמו הרבה אחרות.
כנראה שחרם וסנקציות עושים את שלהם,
וגורמים לרוסים לרצות לטעום נוסטלגיה.
לאחר מכן, הם החליטו שהם רוצים לראות את הבימה, שנמצאת במרחק של 45 דקות הליכה מאיתנו...
כשהצגתי להם כמה זמן הליכה זה, ציפיתי להתנגדות, לעצלנות,
אבל לא!
נהפוך הוא.
הם ממש רצו לתייר בתל אביב, לראות נופים, זו כל המטרה שלהם.
ולכן הסכימו, העיקר שנעבור בשדרות רוטשילד!
כאילו זה בברלי הילס...
.HEIC)
אז הלכנו והלכנו,
ועשינו את זה.
טוב, אם הם מסוגלים ללכת על אדמות סיביר, אז מה זה תל אביב בשבילם...
ועם זאת, לפני שהיינו צריכים לחזור, הם ביקשו לשבת לנוח על ספסל...
אז צילמתי אותם.
יום למחרת המשכנו לטייל ברחובות תל אביב.
ראינו כיתוב על הקיר ברוסית:
"אנחנו רוסים, ואיתנו ה-VPN".
"אנחנו רוסים, ואיתנו ה-VPN".
כתובת חזקה, שמסבירה על הצנזורה באינטרנט שקיימת, ועל כך שהרוסים חייבים VPN כדי לקבל חדשות אמיתיות, ולא כאלו שנוצרו בידי השלטון.
אח"כ המדריכה עשתה להם אמנות על דיסק של פעם.
היא הוציאה שבלונה של חתול, ספריי של גרפיטי, והתחילה לרסס את הדיסק.
דווקא יצא יפה.
הגיע הזמן לארוחת צהריים.
אני ציפיתי שיתנו לנו זמן חופשי, ונלך נקנה משהו לאכול.
אחרי הכל, גם הטיסות שלהם היו בחינם, וגם בית המלון.
אז לא.
המדריכה חילקה לאנשים כסף, מזומן!
פסיכי לגמרי.
הסתובבנו בשוק, אני וקייטי, עם שטרות הכסף שקיבלנו.
הייתה שם עמדה של תפילין, ואיך שראו אותי ישר שאלו אותי אם אני יהודי, ואם כן, בוא תניח.
רציתי שהם יניחו...לי לנפשי,
אבל קייטי ביקשה שאניח תפילין, כדי שהיא תראה את היהדות, שכן היא אף פעם לא ראתה פעולה שכזו.
תבינו, האנשים שמגיעים לתגלית, הם לא באמת יהודים...
הם כאלה שהסבא של הסבא של הסבא שלהם... היה לו קטע עם איזו יהודיה.
מאוד רחוק מהמציאות.
אז בשבילה... הנחתי.
לאחר מכן, הלכנו כמובן... לאכול המבורגר, אמיתי, לא מקדונאלדס.
הלכנו להולשטיין.
ההמבורגר נראה טוב,
וכאן זה נגמר.
הוא לא היה איכותי כמו שזכרתי אותו.
שמחתי לדעת, שגם קייטי חשבה כך,
זה אומרים שלרוסים יש סטנדרטים,
זה אומרים שלרוסים יש סטנדרטים,
למרות המקרה המביך של מקדונאלדס אתמול.
אחר כך, נסענו לעיר הבירה.
השמיעו לנו באוטובוס את השיר "ירושלים של זהב".
זה היה מרגש, לי לפחות.
שאר הרוסים - לא הרגישו את החיבור.
אני בחדר עם שני רוסים: איוואן ואדוארד.
אדוארד מבין קצת אנגלית, ואיוואן לא מבין מילה.
יש פה כלל מאוד פשוט.
כשאדוארד מתחיל לדבר באנגלית, אני מבין שפונים אליי.
אם הם מדברים רוסית, אפשר להפסיק להקשיב, זה ביניהם, כנראה מרכלים עליי.
יש איזה אחד שאני מבין 25% ממה שהוא אומר!
אבל זה בעיקר כי כל מילה רביעית שלו היא בלאט.
המדריכה מחלקת הוראות.
חלקן מספרות לאן הולכים, מתי אמורים לחזור, ואיך להיות בטוחים, ואת כולן אני לא מבין.
מסתכל על מה שאחרים עושים, ומקווה לא למות בדרך.
עד שהגענו, כבר היה ערב שישי.
אמרו לנו להביא בגדים יפים לשבת,
ומבחינתי, זה אומר "בלי גופיה".
שמתי איזו חולצה של American Eagle.
וגם הישראלים שאיתי, לא השקיעו יותר מידי... חולצות פשוטות.
אבל הרוסים....... וואו.
הגברים, מכופתרות.
והנשים שמלות משגעות.
ורוניקה, אחת מהרוסיות, הגיעה עם שמלה שחורה, כשעליה יש פרח של ורד אדום.
ארוחת שישי... סוף סוף זמן להירגע...
לפני ארוחת השישי עצמה, היינו צריכים לעבור קבלת שבת.
אני חושב שבגן דתי לא עוברים ככה קבלת שבת מקיפה.
בהגדה של פסח אני לא מגיע לחפירה כזאת.
במשך שעה וחצי קראנו ברכות שבת.
לב, אחד הרוסים, הוא עם שיער ארוך.
אז הוא פרם אותו, והפך אותו לשיער של דוסים. מתחבר למסורת.
למדתי, שהשיר "לכה דודי", הוא השיר עם הרבה לחנים בעולם!
לכל אחד יש את הלחן שהוא מכיר,
לאשכנזים, לספרדים, וגם לרוסים.
והנה הלחן של אוליה, המדריכה הרוסיה.
גם כשסוף סוף הגענו לחדר האוכל, עשינו פרוייקט מהקידוש על היין.
עוד חצי שעה של ברכות.
הבטן שלי עשתה גורו גורו.
קצת מצחיק איך כולם מתלהבים לשתות מהיין, לאכול מחלת הקידוש,
כשאצלי זה פשוט כל שבוע......
נחשו מי הוא הישראלי בתמונה הבאה:
@@@@Drum Roll@@@@
נכון, הבחור מימין שמחזיק את הכיפה.
פוזה של ישראלי.
ואילו משמאל שמנופף לנו, זה ויטאלי האח מרוסיה.
אחרי שזה סוף סוף הסתיים, ויכולנו לאכול,
פתחו לנו זמנים, חזרתי לטירונות.
20 דקות יש לנו לאכול.
מה זה השטויות האלה.
גם לא היה חומוס בחדר אוכל.
בטח לא היה...., נגמר, כי אנחנו דוסים מבני ברק, שמתפללים בזמן שיש אוכל.
הלכתי להביא מחדר האוכל השני, בקצה השני של המלון, 5 דקות הליכה.
פשוט עברתי עם צלחת חומוס, במסדרון, במדרגות, במעלית, נראיתי כמו מטורף,
אמרו לי בתיאבון בדרך.
אבל לא אכפת לי.
היה טעים.
קצר.... כי שרפתי 10 דקות על זה, מתוך 20 הדקות שהוקצבו לנו,
אבל בהחלט טעים.
לאחר ארוחת השישי, הייתה לנו עוד הרצאה.
די, אני לא עומד בזה.
חפירות ברוסית. לא מבין כלום.
נמאס לי להרגיש כמו מפגר.
...
כל הרוסית הזאת בהרצאות,
זה מתחיל להפוך לרעש רקע.
לרעש שכבר מפסיקים לשמוע.
אין פה באמת תחושת זמן שעוברת... כל הרצאה מרגישה נצח.
אם אני חוזר לכאן, זה בעוד חצי שנה לפחות, אחרי לימוד רוסית מאומץ.
זה סבל מה שהולך כאן, סבל.
יש פה עכשיו דיון כפוי.
המדריכה הביאה את בעלה (אין לי מושג למה)
ופשוט אמרה לקבוצה לשאול אותו שאלות.
אנשים שאלו בנימוס כמה שאלות,
לבסוף כבר נגמר מה לשאול אותו, הם הפסיקו,
אבל היא לא ויתרה.
היא מחכה.
מבחינתה שכולם יישבו בריכוז הזה בשקט, עד שמישהו ישאל שאלה.
אין שאלה? בסדר, נחכה.
נשב בשקט, יש לה את כל השבת.
לא צריך לדעת לדבר כדי להיות במרכז המסיבה,
פשוט תעשה שטויות!
הצלחתי להבין איך עובדת השפה הרוסית אצלי;
90% ממה שאנשים מדברים, אני לא מבין,
אבל
אם מדברים אליי לאט, משתמשים במילים קטנות, ומדברים אליי בערך כמו אל ילד בן 8, אני כנראה אבין
או מההקשר, או מחוסר הנעימות שבעניין.
רוסים מאוד שונים מישראלים בכל מה שקשור לשותפים בחדר.
אם ישראלי רוצה ללכת לחדר אוכל, הוא אומר לשאר השותפים בואו נלך לאכול.
רוסי כשרוצה ללכת לאכול, פשוט הולך, אפילו לא מודיע לשאר החדר. זה לא בתרבות שלהם.
הם לא מחכים לאנשים אחרים,
הם לא אומרים בוא נלך לאכול,
פשוט הולכים.
הם גם מאוד דייקנים בזמנים,
אם אומרים שעה מסוימת, כולם אבל כולם מגיעים בזמן.
אין אצלם את הישראלים המאחרים.
יום שבת.
אחרי ארוחת צהריים,
ושוב הרצאה.
אני נלחם לא להירדם...
איך זה יכול להיות שאני מבין את החבר'ה כשאנחנו מדברים,
אבל בהרצאות, כשזה רשמי, אני לא מבין כלוםםםם.
אני הקבצה ג'
וזו כיתה מוגברת.
מה הקטע שרוסים מתחילים כל משפט עם "נו"?
זה כמו ה"אהההה" שלנו.
תגלית רוסית אצלי, זה ממש ספונטני.
מהרגע שעליתי על האוטובוס בהתחלה,
ולאורך כל התהליך,
אין לי לו"ז, משום שכולו, כל ההנחיות לגביו הן רק בשפה הרוסית.
אני לא יודע מתי נפגשים, לא יכול לתכנן זמנים,
ופשוט הולך אחרי שאר העדר כמו כבשה.
יש פה רוסים שלא יודעים אנגלית כלל.
זה אומר שהם לא יכולים להסביר לי אם אני לא מבין.
אני לא רוצה לבאס אותם.
אז אני מהנהן, מחייך, ומקווה שזה מספיק טוב בשבילם.
עשינו עכשיו הבדלה.
פעם שנייה בחיים שלי שעשיתי הבדלה.
הפעם הראשונה, הייתה בתגלית הקודמת.
איזה טקס פגאני זה...
אנשים עומדים במעגל, מחבקים אחד את השני, מריחים צמח לבנדר, ממששים להבת נר, ומזמרים תפילה.
לא הבנתי איך לא העלנו בטעות משהו באוב.
(אני בלוגר של המבורגרים)
יש לנו עכשיו זמן חופשי.
אנחנו בירושלים, במרכז,
ואני אחרי ארוחת ערב.
על הפנים.
לא יודע מה בא לי יותר, לבכות או להקיא.
מלא המבורגרים, ולא יכול לסקר.
חייב להגיד
שלקראת הסוף הפכתי לגזען.
יש שלושה בחורים רוסים אצלנו בקבוצה, וכולם נראים אותו הדבר.
אחד סיפר לי איזה סיפור,
אח''כ אמרתי כל הכבוד למישהו אחר.
(ואז שניהם הסתודדו וצחקו עליי).
(ואז שניהם הסתודדו וצחקו עליי).
כולם נראים אותו דבר, וזה מצחיק שזה קורה גם 3 ימים אחרי שאנחנו ביחד 24/7.
מצאנו דוכן בשוק שהוא רוסי באופיו,
הכל עמדות שחמט ושטיחי קיר.
הכל עמדות שחמט ושטיחי קיר.
הרוסים פה מתעקשים לדבר איתי ברוסית,
לא בהכרח כי הם לא יודעים אנגלית,
זה כי באמת הם רוצים שאצליח.
מצד אחד זה טוב, להתאמץ לבנות משפט,
מצד שני, לפעמים ממש מתסכל לנסות להבין מה הם אומרים, כש-80% מהמילים הן חדשות בשבילי.
שתינו המון, אבל לא קראנו לזה לשתות,
קראנו לזה "לקרוא ספרים".
אפילו המדריכה אמרה לנו שאין בעיה שנקרא ספרים, אבל שנחביא אותם, כדי שעובדי המלון לא יראו.
כאילו אינקוויזיציה עם ספרי תורה...
הייתי תולעת ספרים אתמול, כמה קראתי... עד דלא ידע.
נכנס יין - יצאה שירה.
שרנו המון,
בעברית הם מאוד אהבו את "הבה נגילה" ואת "תל אביב יא חביבי תל אביב" של עומר אדם",
ברוסית הם שרו המון... מעטים השירים שהבנתי אותם.
ומהשפה האנגלית - התרחקו. או רוסית או עברית.
אז כפי שאמרתי, את הלילה האחרון בילינו בשתייה עד כדי איבוד הכרה.
ב-4 בבוקר הספיק לי, פרשתי לישון.
ב-6 בבוקר, השותף שלי לחדר (רוסי מרוסיה), העיר אותי ואמר לי שהוא רוצה להראות לי משהו בטלפון.
אמרתי לו שהוא חי בסרט, ושאני חוזר לישון.
הוא חשב קצת ואמר "ואם אני אגיד לך שאתה לא הולך לישון?".
-"מה זאת אומרת?" שאלתי.
-"אתה לא הולך לישון, אני לא מסכים".
בהתחלה חשבתי שהוא צוחק, אבל הוא פשוט נעמד מעל המיטה שלי, בצורה מאיימת (יש לו מימדים של עמלק).
עכשיו אני בסיטואציה, שאני שיכור, גמור מעייפות, רוצה רק לעצום את העיניים.
הוא - רוסי שיכור, שאני לא באמת מכיר,
אני לא יודע מה הוא מסוגל לעשות, בטח כשהוא שיכור,
וכשאני מנסה לשכנע אותו שאני רוצה לישון, הוא אומר שהוא לא ייתן לי.
מי יידע מה הוא יעשה, כשאעצום את העיניים.
זה גם לא שאני יכול לעבור חדר ב-6 בבוקר, או לדבר על זה עם המדריכה,
I'm on my own.
חיפשתי את הדרך הטובה ביותר להתמודד עם סיפור בית הכלא הזה.
הבנתי שאני לא יכול להמשיך לישון, ואני גם לא יכול 'לברוח'.
הלכתי לשירותים, ונשארתי שם.
לבסוף, הוא השתעמם, יצא מהחדר כדי לחזור לשתות, ולהמשיך במסיבות.
הוא גם נוחר ממש חזק.
בהתחלה ממש שנאתי את זה,
אבל עכשיו זה טוב, כי זה אומר שהוא מנוטרל.
בבוקר קמנו, פצוצים מעייפות.
נסענו לתצפית על הכותל, כדי לשיר ולרקוד, לצלילי דרבוקה.
התכנסנו שם עם עוד קבוצות רבות של תגלית, רובן אמריקאיות.
התלבטתי אם לעבור לקבוצה אחרת, בלי שישימו לב...
מאיפה כל האנרגיות שלהם, אחרי כל האלכוהול אתמול...
אחר כך עשינו תרגיל עם עיניים עצומות.
את התרגיל הובילו שתי מדריכות תגלית, אחת דוברת רוסית והשניה אנגלית.
הן דיברו כל אחת בתורה, מתרגמות אחת את השניה, וזה הרגיש ממש כמו אירוזיון.
אחרי הכותל, סיימנו את הטיול בהר הרצל,
וגם שם העבירו לנו הרצאות.
מאוד מוזר שבכניסה להר הרצל, ישנם שני פסלים שלו, אחד בלבן ואחד בשחור, כדי שלא תהיה אפליה...
קראנו על הרצל עוד ועוד.
וכפי שאתם רואים, אנשים כבר לא עמדו בזה...
לאחר הכותל, הר הרצל ויד ושם,
חזרנו לקראת הערב לבית המלון, ונפרדנו אחד מהשני,
כאשר החברה הרוסים ממשיכים את המסע שלהם פה למשך מספר ימים,
ואנחנו הישראלים - עוזבים אותם.
פייר - על אף שלא הבנתי את השפה שלהם לאורך כל הטיול, היה מרגש, וקשה להיפרד.
אחלה אנשים.
קינחתי את הטיול, בסיקור המבורגריה בשם Crave בירושלים,
אשר מבחינתי, היא המקום הכשר הטוב ביותר בישראל.
אז לסיכום, תגלית 2022,
זו הייתה רכבת הרים של השפה הרוסית.
חוויה מאתגרת, מלמדת, אך בסופו של דבר מהנה עד מאוד.
חייב ללמוד רוסית בדחיפות.
סוף.
