עוד לא יצא לי לכתוב סיפור מתוך לחץ.
נסענו, אני והמשפחה, היום לאיקאה בראשון לציון, ואני בהלם מהגודל של המקום.
החלטתי ללכת לחקור קצת בעצמי, להתרחק מהקבוצה, ותוך כמה שניות איבדתי את הצפון.
אני מנסה ללכת פה במעגלים, אבל שום דבר לא חוזר על עצמו כאן.
מתקדם באותה קומה, קילומטרים, וכל פעם דברים חדשים.
ואני די בטוח בזה, כי האלצהיימר עדיין לא התפרץ...
אני חושב שחברת הרהיטים השתלטה על כל ראשון לציון.
לא הגיוני, שלא נגמרת הקומה...
אחרי חצי שעה של הליכה, הגעתי סוף סוף ל-Square one (נקודת המוצא).
עכשיו לשחזר את הדרך של המשפחה...
אם כבר חנות ללכת בה לאיבוד, היא כזו שיש בה הרבה מיטות, לישון...
זה פשוט מסדרון אינסופי, ואין אפשרות לברוח...
אם צריך מקום לקיים את משחקי הרעב, זה כאן.
תכלס, עם הזמן, אתה מבין שבלי כל ה-waze, אנשים... הלכו לאיבוד.
אם אתם רוצים לאתגר ניווט של בן אדם, עזבו אתכם מלזרוק אותו לג'ונגל, שימו אותו באיקאה.
כשבאתי להתייאש ולבכות, שמתי לב למישהו שעושה את זה למחייתו.
יובל סגל שמשחק את נתן מהפיג'מות הגיע לעשות קניות עם אשתו.
אחרי תמונה עם הסלב, החלטתי לפרוש לבית הקפה של הסניף.
חייב לציין שיש פה מסעדה ברמה גבוהה.
אוכל ביתי של פרגיות, דגים, אורז ותפוחי אדמה,
והשוס - שתייה חופשית ב-9 שקלים 
אחרי כל הכורסאות והמיטות, הגענו לעוד איזור ענק שנראה כמו דיוטי פרי בשבדיה.
מלא חטיפים מפוקפקים בשפה שאני עדיין צריך ללמוד.
על כל קיר פה, יש איזשהוא פוסטר של "because we care" style.
בסוף הסיור, ראיתי קיר עליו כתוב "עובדים ביחד למען עתיד היערות".
כן בטח, אחרי כל המדפים והכיסאות שעברתי, אני מתפלא שבכלל נשארו יערות.
אז אחרי 4 שעות של שוטטות חסרת תכלית, יצאנו מהמקום המאוד דליק הזה, ועפנו הביתה.
פעם ראשונה ואחרונה ביקום הקטן הזה...
סופ"ש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה