תגלית רוסית 2
9.3.23-12.3.23
אחרי מחזור רוסית ראשון שהיה קשוח ביותר,
ועקב היעדר מחזורים בשפה האנגלית,
החלטתי לנסות שוב את מזלי, ולצאת לתגלית רוסית, בתור היחיד שלא באמת יודע את השפה.
הפעם לא היה זום, אלא שיחת טלפון,
ושם דרשו ממני לדבר ברוסית, כדי לראות שאני מתאים.
מה שמצחיק הוא שזו שבחנה אותי בצד השני של הטלפון, לא ידעה רוסית, היא לא הבינה מה אני אומר, ולא יכלה לענות לי.
אז בגדול יכולתי לחרטט לה עם מבטא, וזה היה בסדר.
עם פחות חרדות כמו בפעם הראשונה, אני בדרכי לירושלים למלון מגדל ירושלים, על מנת להשאיר שם את התיקים וכבר להתחיל את הסיור עם הקבוצה.
חסכו עלינו אוטובוס 😂
אני חושב שזה נחמד להכיר את הקבוצה באוויר הפתוח, במקום באוטובוס צפוף ולוחץ, כשכולם תוקפים אותך בשאלות בשפה זרה, ולך אין לאיפה לברוח...
הגעתי לנקודת המפגש מוקדם בהגזמה
לפני 8:30
כאשר צריך להגיע ב-9:15.
נקודת המפגש היא בית מלון, והמדריך הכניס אותי בינתיים לחדר האוכל, לתת לי לאכול איתו ועם שאר המדריכים.
כולם כמובן דיברו ברוסית, ובאותו רגע הבנתי שבשנייה שמישהו יפנה אליי, אחטוף התמוטטות עצבים.
כן, אני עדיין לא מבין כלום.
פחדתי אפילו לחייך אליהם, שלא יחשבו שאני מזמין שיחה.
תנו לי להיות מאזין ותו לא.
אחלה ארוחת בוקר.
מבחינתי, כבר מיציתי את הטיול 😂
לפני שהצטרפנו לקבוצה, המדריך יולי הסביר לנו את הכללים,
אלכוהול - מותר כל עוד אתם עדיין הולכים ישר.
סמים - בגדול, פחות מומלץ.
זה יפה שהם אגרסיביים.
הם התחילו לדבר איתי.
לאיפה הכנסתי את עצמי, לאיפה.
מזוכיסט חברתי אני.
תחילה הושיבו אותנו במעגלים,
שם כל קבוצה הכינה שאלות לישראלים.
הישראלים אגב, זה אני, עוד אחד ועוד מאבטח, זהו.
בכל קבוצה, לפני שהם הספיקו לשאול שאלה, אני שאלתי אחת.
מי הכי טוב פה בשפה האנגלית???
והוא היה המתורגמן של הקבוצה.
השאלות שלהם היו הכי כלליות שיש, והכי מהרהרות על החיים, דברים שבחיים לא חשבתי עליהם..
- מה יש בישראל שבמדינות אחרות אין?
- ספר לנו בדיחה ישראלית.
- אם היית נשיא המדינה, מה היית משנה?
- אם היה לך כוח על, מה הוא היה?
כבר ביום הראשון, הביאו לנו 180 שקלים תקציב ארוחות, 45 שקלים ליום.
(הם הביאו את כל הכסף בשטרות של 20, ואני תהיתי לאן הולכים, למסעדות או למועדון חשפנות...)
הפעם אפילו לא ביקשו קבלה מהמסעדות.
יכולתי להימלט, וזה הכסף הכי קל שהייתי עושה בחיים שלי.
במחזור תגלית הראשון נרתעתי מהרוסית, היה מחסום נפשי, שמעתי וצרם לי.
עכשיו כבר אין מחסום, קל יותר לשמוע את הצלילים,
אבל עדיין לא להבין.
מתוך פסקה שלמה שהמדריך שלנו יולי מדבר, אני מבין מילה.
התחנה הראשונה: מגדל דוד.
שם דיברנו כנראה על "אל אקצא" כי זו המילה היחידה שהבנתי.
שמתי לב שלאנשים לא כזה אכפת אם אתה מבין אותם או לא...
גם אם הם פותחים את הלב בפניך, מספיק שאתה מחייך ומהנהן, הם פרקו את מה שיש להם להגיד, והם כבר מחבבים אותך יותר.
אני מברך על זה שהפעם, ההרצאות לא כלואות בחלל סגור, כך שהפעם אפשר לברוח/להיות בטלפון, או פשוט לא להקשיב, תענוג.
החיבור עם האנשים מרגיש פחות טבעי.
כאן גם המדריך הוא יותר עוין.
בשניה שהוא מזהה שאני מדבר איתם אנגלית, הוא שואל לפני כולם "לא הבנתי את הרוסית שלך",
בסרקסטיות מוחצנת...
כששאלתי אותו ברוסית "אתה לא מבין?"
הוא ענה "עכשיו אני מבין",
כשהוא רומז לי בפרהסיה על השפה היחידה שאמורה להישמע כאן.
זה עדיין היה מצחיק כשהוא העיר לי לפני כולם,
כי זה היה בדרגות,
הוא אמר אני לא מבין קודם בעברית, אח''כ תיקן לאנגלית (הבין שאף אחד לא מבין אותו), ואז אמר את זה ברוסית.
ועדיין, החוק הבלתי כתוב שהצורר קבע : רוסי - דבר רוסית.
😔
ככה שאם חשבתי לעשות פה בית זונות, זה כבר לא יקרה.
מעכשיו - רוסית בלבד.
מההתחלה הוא לא אהב אותי,
בהתחלה כשהוא דיבר עם שנינו, שני הישראלים,
הוא שאל "אתה מדבר רוסית, נכון?" ואמרתי לו כן,
אח''כ כשהציג אותנו לקבוצה, הוא כנראה ביקש מאחת מהחניכות (נדיה) לשאול אותי אם אני מדבר רוסית ברוסית, אז עניתי "מדבר",
אבל רואים שהנוכחות שלי הציקה לו.
מעניין איך הוא מעדיף לאבד ישראלי, כשגם ככה יש לו חוסר, העיקר לשמור על טוהר השפה.
בקיצור, יש פה שילוב של קבוצה שהיא פחות מבינה אנגלית, פחות רוצה להתחבר חברתית, ואני בספק אם אחווה את אותה החוויה כמו במחזור הקודם.
אני הרבה יותר חסין עכשיו לשצף קצף הרוסית שעובר כאן, זה פשוט עובר לי ליד האוזן.
לקחו אותנו לראות מערות,
המון המון מערות;
כאלו שאם יקרסו, אין קליטה והלך עלינו.
כל המערות האלה, וההתלהבות הכי גדולה הייתה כשכולם ראו חתול כשיצאו מהמערה.
המקומות שאנחנו מבקרים בהם, זה לא דיסנילנד...
ניקבת השילוח...
זה משעמם גם בעברית...
אז ברוסית... כשלא מבינים כלום...
תמיד אפשר לסמוך על גוגל תרגם
שייתן לך פירוש לא נכון
ושיאבד קליטה כשאתה נכנס למערה.
You're on your own.
איפה לקחו אותנו...
לחמאס יש מנהרות יותר טובות.
מסתבר שאלה יסודות הכותל
לא ידעתי שלכותל יש יסודות...
עכשיו כשחלק מהתיירים הנחמדים מסבירים לי באנגלית כדי שאני אבין, אבל זה ליד המדריך... אני נלחץ, גם כשהם אלה שמדברים.
שהמדריך לא ינעץ בי מבט של "אתה מדרדר אותם לתרבות רעה, מרחיק אותם מהגזע הארי".
אם לא תגלית, אין מצב שהייתי מטייל במקומות האלה.
כשהמדריך של תגלית שואל אותך איזה מספר תגלית זה שלך, תגיד 2, ולא יותר גם אם כן,
ברגע שתגיד מספר גבוה, הוא יקטלג אותך בתור "עוקץ".
אחרי טיול ארוך, המדריך נתן לנו זמן חופשי, ואמר לנו להגיע למלון עצמאית אח"כ...
עכשיו אני אסתדר, שמרתי את המקום בגוגל מפות, אני ישראלי, הכל טוב.
אבל הם?...
חוסר אחריות...
אני נניח הייתי שמח לקפוץ למלון לבדוק מה שלום התיקים שלי, שבלית ברירה נשארו בחוסר אחריות בלובי עד הערב...
אחרי 20k צעדים, הלכתי למלון מותש.
האוכל בחדר אוכל בארוחת ערב:
כיסאות מנהלים, ואוכל של משרתים.
התלהבתי יותר מהכיסאות,
אוכל על הפנים
הכי דל שראיתי עד כה.
היה שם לאכול: סלט ומקל תרנגולת.
זה מלון טוב למי שרוצה להרזות.
מלון כוכב בלחץ.
טלגרם זו אפליקציה שהמציאו בשביל תגלית.
אני אף פעם לא משתמש בה, עד שיש מחזור תגלית, ולתיירים מחו"ל אין Whatsapp.
כל פעם המדריך הזה דוגם אותי.
יש לי שוטר לשפה הרוסית.
רוצים שיטה איך לדבר רוסית בצורה שוטפת יותר?
פשוט תגידו "נו" אחרי כל שני משפטים.
זה ה"אהה" שלהם.
ואם אתם רוצים להיות ממש מתקדמים, תגידו "נו ווט" ну вот
אילו מוזרים הם.
אנחנו יושבים לפעילות,
כל פעם מישהו אחר עולה, וכשמסיים, אומרים לו תודה, ואף אחד לא מוחא לו כפיים.
זה ממש מתבקש...
הרוסים לא עושים את זה.
אין כמו פטל חם על הבוקר...
למה הכל אצלם בקנקנים בטמפרטורת החדר?
וגם בארוחת הבוקר - אוכל דל.
גם אם הייתי רוצה להתפרע כאן עם האוכל, לא יכולתי.
מקבץ החברים מצטמצם, כשאתה יכול להרשות לעצמך רק אנשים שהם דוברי אנגלית, שזה לא כזה הרבה...
הרוסים יודעים כמו ישראלים... קומסי קומסה.
רק אצל הרוסים
לבחורות בגיל 30, יש גשר.
אולי לא היה מספיק כסף כשהיו בנות 12, אז זו אופנה שמגיעה באיחור.
קבלו את זה,
הרוסים במשלחת הזאת לא ביקרו בתל אביב ולא יבקרו, משום שהיא "עיר אוקראינית",
כלומר עיר שתומכת באוקראינה.
זה אומר שקיבלנו ימנים רציניים, בעד פוטין לגמרי.
גם הזהירו אותנו מלדבר איתם על המלחמה,
אבל לדבר איתם על המצב הפוליטי בארץ - מבורך.
התחנה הבאה: יד ושם.
קיבלנו אוזניות כדי לשמוע את המדריכה טוב יותר, בין הקבוצות,
אבל קיבלנו מדריכה היישר ממלחמת הכוכבים.
דארת ויידר כשהיא מתנשפת כל הזמן, ונושפת לנו באוזניים.
ההבדל בין השפה הרוסית עד עכשיו, לבין לשמוע אותה באוזניות, היא שעכשיו אני לא מבין אותה בצורה יותר קרובה... לא עזר לקרב את הרוסית הזאת עד לאוזן שלי...
למה אין דיבוב?
ניסיתי לשנות תדר במכשיר, כדי אולי לעלות על תדר של קבוצה קרובה בשפה האנגלית... פחות צלח.
האוזניות שמביאים לך, הם כמו אוזניות לטיסה.
הן ככ פשוטות, שאין ימין ושמאל.
Ch.50
804.1MHZ
על יד ושם אין לי טענות כמובן.. מקום עוצר נשימה ומאוד עצוב.
לא להאמין שמדובר באנשים שביצעו את הפעולות הללו. אין בהן אפילו מעט אנושיות.
לא הבנתי מה הקטע הזה שארוחת צהריים היא בשעה 14,
ככה זה ברוסיה?
בישראל כבר ב-11 מקרקרת הקיבה.
בסביבות 14 נסענו לשוק מחנה יהודה לאכול עראיס וכנאפה.
אף פעם לא הבנתי איך חדרנים יודעים להגיע לנקות חדר בדיוק כשהאורח לא נמצא בחדר.
הם יודעים את לוח הזמנים של כולם?
יש מצלמות?
לא מבין.
עשיתי להם טריק לבדוק אותם
שמתי את המכנסיים שלי מתחת לכרית, גם כדי להחביא אם ירצו לקחת, וגם לראות אם הם באמת עושים משהו.
כשחזרתי, המכנסיים היו על הכרית.
וואלה יפה.
הכותל הוא במרחק הליכה מהמלון
כך שהלכנו אליו פעמיים
ביום הראשון בצהריים
וביום השני בערב, לקראת קידוש.
אני כל הזמן תלוי בישראלים שאיתי,
שואל אותם מה הלו"ז, מתי ממשיכים.
אני מרגיש כמו ילד קטן, ששואל את אמא ואבא שלו, וככה הם גם מתייחסים אליי אחכ...
שולחן האלכוהול שלנו, סליחה, ה"ספרים"..
גם כאן הם משתמשים בכינוי הזה
היה מאוד מצומצם...
4 בקבוקי יין וזהו!
אנחנו כבר זקנים...
יום שבת, והביאו לי לשאת הרצאה ברוסית.
אני יכול להוציא מילה וחצי מהפה,
אם זה נחשב הרצאה, אז יהיה אחלה.
בסוף השמענו להם מוזיקה ישראלית, ככה שאנחנו מינימום מדברים, ואם רוסית - יש לנו את רונן.
הפעילות הראשונה בבוקר שבת היא בהחלט לא עונג שבת, אנחנו מטיילים באיזה בוסתן, מחפשים את עצמנו.
הכל סגור, השמש קופחת, ואנחנו עייפים ועוד בחמרמורת מאתמול.
המדריך נותן לאנשים זמן חופשי לטייל, ולא בדיוק מקפיד על חזרה מאורגנת, ככה שאין לי מושג איך לא הלכו לו לאיבוד כמה אנשים עד עכשיו.
יש מצב שאני יותר לא מבין רוסית מאשר פעם שעברה, זה מזעזע.
אנשים פונים אליי ואני פותח עיניים כדי לנסות לקלוט יותר....
חוץ מלהפחיד אותם, זה לא עוזר.
כשאני שואל מה הם אמרו, הם מסבירים לי ברוסית!
כשאנשים מדברים ברוסית, הם מדברים ככ מהר, שאין לי מושג איך לא נגמר להם האוויר.
מה זו, תחרות?
צריך לסכם מראש שהמאמץ הנפשי של מישהו שלא יודע רוסית, גדול יותר ממי שכן, ולכן כמות הימים תהיה משמעותית קטנה יותר,
ככה שאני נניח אוכל לברוח כבר במוצאי שבת, במקום להישאר ליום ראשון, ל-4 ימים כמו כולם.
השכל שלי מותש.
יאללה יום שלישי זה עד כאן.
עד מתי תגלית 2023.
 |
| אני חברותי - השאר מנוכרים |
האחוזים של מה שאני מבין ממה שמדברים, הם ככ נמוכים, שזה מייאש אותי בכלל להקשיב.
זה באמת הופך לרעש רקע בשלב מסוים.
האנשים שהיו כאן משמעותית פחות זורמים, עשינו רק ישיבה אחת ביחד, של כמה בקבוקי יין שנגמרה בסביבות חצות.
או זה, או שהיו הרבה ישיבות ופשוט לא הזמינו את כבד הדיבור.
אז מצד אחד מבאס שלא היה גיבוש כמו פעם שעברה, אבל מצד שני, זה בהחלט עדיף מרוסי שיכור שמעיר אותך ב-6 בבוקר... אני מבוגר מידי להרפתקאות כאלו.
בערב האחרון יצא ששתיתי מאותו כוס של המאבטח מיכאל, אני יודע... סמכתי עליו...
ביום האחרון קמתי עם כאב גרון וכאב ראש.
אל תסמכו על מאבטחים. בקושי את הגוף שלהם הם מצליחים לאבטח.
אני כל הזמן מתרגם את מה שהמדריך אומר בעזרת Google translate.
עכשיו או שגוגל ממש לא בכיוון, או שהמדריך מדבר שטויות.
לדוגמה מה שתרגמתי:
"הדקות הראשונות יוקדשו לקנגרו ולחדי קרן".
ממש אווירה קסומה תהיה לנו כאן...
אני נשבע, המדריך אמר "זאב ז'בוטינסקי", וזה תרגם "פוטין".
עוד דברים מצחיקים:
"סוכנות ההומלסים".
"שבורים כמו רעם מתפוצץ".
"תשתזף על צלילים".
"יש כמה חורים בטוויטר".
"יש לי חבר טוב עם חולצה".
"שמעתי שהמלחמה הסתובבה בשקית".
מה הקטע שאחרי כמה ימים, "נולדים" אנשים חדשים בקבוצה?
מה, אתם חושבים שלא נשים לב?
מה זה המתפלחים האלה?
אני לא כזה סנילי, אני יודע שאתם חדשים.
לפחות תציגו את עצמכם.
 |
| כן הבחורה בורוד, אני מדבר אלייך |
חייב להגיד שלרוסים יש סטייל.
נניח יש בחורה, ששמה חליפה שמאוד הזכירה דקרון של מדי א'.
ממש חם, אבל הם רוצים לשמור על סטייל.
רק לקראת הסוף חשבתי להתחיל לדבר עם אנשים כשאני עם גוגל תרגם דלוק.
עד עכשיו השתמשתי בו רק בשביל המדריך.
כן, הוא לא מדייק, אבל יש לי מושג כלשהוא על מה הם מדברים.
אני מצליח להבין, שהם פשוט לא מעניינים...😂
רק בטיול הזה, הבנתי שחוץ מלהתבאס בעצמי שאני לא מבין רוסית, אני מבאס גם אנשים אחרים.
רוסים שלא מבינים אנגלית, ונמאס להם משיחות הצד ומהבדיחות הפרטיות שהם לא מבינים בגללי.
אני כל כך רוצה לחזור לחברה שמדברת את שפת הקודש, רוצה מאוד להביע את עצמי מחדש, ולא רק להנהן כל הזמן כמו מפגר.
אחרי הר הרצל, הלכנו לפארק שם עשינו טקס סיום.
בגן סאקר בירושלים, בפארק משחקים, יש עמדת תקליטן מגניבה.
יולי המדריך הבהיר לי שזה טקס סיום, משום שבעבר התלוננו עליו שהוא לא העביר.
הוא טוען שהם פשוט לא ידעו שזה טקס הסיום.
לא מפתיע אותי שהתלוננו עליו.
כשנפרדתי ממנו לשלום בשפה העברית, הוא החזיר לי ברוסית.
גם עכשיו, הוא עדיין מתעקש שאדבר איתו ברוסית, ולא אכפת לו אם לא אבין את מה שהוא אומר, הייתי בהלם.
המדריך הוא מקרה אבוד, אבל שאר החברה היו מקסימים.
מיכאל הגבוה, הביא לי פעמון זהב מרוסיה, בטענה שהוא מרחיק גויים.
ג'ניה הביאה לי שוקולד פג תוקף
ואליונה הביאה לי צעצוע שמזכיר באיכות שלו את מה שמקבלים בארוחת ילדים במקדונאלדס:
בסדר... רוסים.
הייתה בי נגיעה של רגשנות כלפי האנשים, בעיקר כי כל אחד הגיע לחבק אותי כשעזבנו,
אבל זה היה בעצימות נמוכה יותר מהפעם הקודמת.
הכי הזוי שלא עשינו תמונה קבוצתית... איזה מדריך כושל...
אני יכול לסכם באומרי,
שבמחזור רוסית הראשון שלי, לתיירים היה אכפת יותר מהאנשים, מאשר מהשפה שלהם,
ולכן בכל פעם שהם היו לידי, הם הקפידו לדבר רק באנגלית.
הייתי שומע רוסית רק בהרצאות, וכשהם דיברו אחד עם השני.
לעומת זאת, במחזור הזה, היה להם אכפת הרבה יותר מהשפה ומעצמם, מאשר להכיר ישראלי,
ככה שהם ממש שידלו אותי לדבר ברוסית ולהבין אותה, מחיוכים ועידודים, ועד עיקום פרצוף ונזיפה של "דבר רוסית".
אני מדרג את כל החוויה 6/10.
סופ"ש.
חזרה לתוכן העניינים
.JPG)
