אני מנסה הפעם פורמט חדש, "סיפור
למגירה"
הוא נקרא "למגירה" כי עם התוכן
שיש בו, הוא שייך למגירה, והוא לא עתיר מטאפורות כמו באחרים.
אם הסיפור הראשון התחיל בנהג משאית, מן
הראוי שכעת, הוא יתחיל בנהג אוטובוס.
עשיתי 21, שתי שבתות קשות מנשוא.
ביום שלישי , יומיים לפני שאני משתחרר
הביתה, החלטתי לעשות הסבה לתפקיד שלי בתור טכנאי.
הגיע הזמן לראות את הצד השני.
והחלטתי להיות - מדריכת סימולטור.
נלי העבירה לי את ההכשרה, וכמו כל
סימולציה טובה, צריך אוזניות.
אז, שיחקתי את המשחק עד הסוף, חתמתי על
אוזניות, והשארתי כרטיס ערבה.
הייתה לי סימולציה של 20 דקות בערך, עד
שהעירו אותי בטלפון הכחול, ואמרו לי לחזור מהר לעבודה הייעודית שלי.
תכננתי לצאת ביום רביעי הביתה, כיוון
ששלושה שבועות עד יום חמישי, זה נורא.
פתאום חבר שלח לי הודעה על יציאה ביום
רביעי בצהריים של הרבה חברים.
נזכרתי מי חברים שלי......, בכל זאת, 21,
אתה כבר מנותק מהמציאות,
ובצהלה, ניגשתי אל המפקד שלי, ושאלתי מתי
אצא הביתה ביום רביעי.
"אתה תצא ב2 בצהריים".
כששמעתי על השעה המקסימה, שלא תיתן לי
שום אפשרות לצאת עם החברים ברביעי בצהריים.
אז החלטתי, בהינף יד, לצאת באותו יום.
עכשיו תבינו, השעה 15:30, האוטובוס מגיע
ב16:00, אני לא מאורגן, והיחידה במרחק 20 דקות מהמגורים, שבמרחק 20 דקות מהש.ג.
בפוקס היה לי טרמפ בחצי הדרך, התארגנתי
על עצמי ויצאתי לדרך.
כשאני מתקרב לש.ג., אני מרגיש שהכיס שלי
לא בולט מספיק, חסר לי כרטיס,
כרטיס הערבה שלי.
הפעם היחידה Ever
שהוא יצא מהכיס שלי לטובת דבר שקרי, ועל המזל שלי לא לקחתי אותו...
ניסיתי להסתתר בין הצללים, בעוד חיילים
נכנסים, ואני מאחוריהם בצעדי פנתר.
הצלחתי להיכנס, התיישבתי כולי שמח :-)
"חייל, הנהג קורא לך", אמר אחד
המלשינים של הנהג, ממש מ.צ.
טוב מה עושים? מה עושים?
איך מתרצים את כל הדבר המפגר הזה?
תוך כדי שאני מתקדם במסדרון הנצחי, עד
הנהג, עשיתי טלפון למתנאל, חייל ותיק שבטוח ידע מה להגיד לי לעשות...
"תשלם לו כסף", אמר והציל את
היום...
עכשיו זה היה לבחור, להיות נאשם, או עורך
דין.
שני סעיפי האישום היו:
-לא הראית לי תעודת ערבה.
-ברחת.
הסברתי לו את כל הסיפור, והנפצתי שלא
נמלטתי לו מהעיניים, אלא רצתי לעשות שיחת טלפון למעין "סניגור", שיגיד
לי מה להגיד. חצי נכון.
בסופו של יום הוא ויתר לי, כשהוא מסכן את
עצמו.
אם מבקר נכנס, על כל חייל שאין לו כרטיס,
הנהג מקבל קנס פי 10 מאותו כרטיס.
הגעתי הביתה, התקשרתי ללירן, חיילת בבסיס
אשר גם מהעיר שלי, שתחזיר לי את כרטיס הערבה.
אל תשאלו איפה היה הראש שלי, או כמה
שתיתי בסופ"ש, לא צלצלתי אליה לקחת את הכרטיס, וכבר הגיע יום ראשון.
אז בתחושה של דה ג'ה וו, אני שוב מרגיש
שכיס החולצה שלי קל מהרגיל,
עכשיו תבינו, יום שלישי היום,
ואין אוטובוסים כל רבע שעה,
זה כל כמה שעות, והם מאוד דלים.
אני עולה בפחד מדרגה מדרגה.
ומה אני רואה, בדיוק את אותו נהג מלפני
שבוע.
הוא זיהה אותי, ונתן לי להיכנס.
יותר מזל משכל...
צה"ל למגירה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה