לאור הביקוש, החלטתי לכתוב עוד סיפור.
גם הפעם, זה לא סתם,
קמתי ב4:30 בשביל לכתוב אותו.
שלשום הסמ"ר קובי הודיע לי לגבי אתמול, שיש משימה לצאת אליה,
ושאני צריך להחליט ביחד עם עוד רב"ט, חבר שלי, מי יוצא אליה, אני או הוא,
כאילו אנחנו עושים זוג או פרד על למי יתמזל מזלו לקום לפני
הציפורים.
עשיתי זוג.
הפסדתי.
טוב, לא באמת עשינו זוג או פרד,
הסיבה שהפסדתי היא שכבר היה לי נשק, כי המפקד הנחמד שלי נתן לי
אחרי האבט"ש קורנים, ש.ג.
התייצבתי ב8 בבוקר, כמו ביום עבודה רגיל, רק שבמקום לשחק טטריס
במחשב, קובי הראה לי 8 טון של זבל אלקטרוני שצריך להעלות אותו מהבונקר עד למעלה.
אז לקחתי את עצמי, ואת הגב שלי, ועשינו את זה, ביחד.
אחרי שכל הדברים היו כבר באוטו, נסענו לשקמ"ם, לקנות אוכל,
כאילו אנחנו נוסעים למחנאות.
קניתי חצי סופר.
נסענו, ונסענו
עד שהגענו לדרך עם אבנים.
אז התחלנו לנסוע 5 קמ"ש, מה שהזכיר לי טרגדיות מודחקות
מהאבט"ש האחרון.
עכשיו היה צריך להעביר את ה8 טון מהבגאז' לאיזה חור במדבר שהגענו
אליו.
אז קראתי לגב שלי, שניסה לברוח, וביחד עשינו את זה, בעודו מפרכס.
עשינו מה שעשינו (ששש סודי),
עובד.
יופי, עכשיו הולכים?
קובי צחק.
"עכשיו התחנה הבאה בבסיס של ירוקים".
היתרון היחידי בלנסוע לבסיס של ירוקים הוא לראות כמה חרא להם,
ולהתעודד שבחיל האוויר זה לא ככה.
עשינו מה שעשינו.
לא עובד.
ניסינו שוב.
לא עובד.
ושוב.
לא ולא.
בשלב הזה הלכתי לשחק במחשב עם הירוקים, והשארתי את קובי לפצח את
התקלה בעצמו.
קובי:" סיימנו"
-"אז עובד?"
קובי: "לא, אבל כבר נהיה מאוחר"
*פה, הייתי צריך לחשוד, אבל לא חשדתי*
חזרנו לבסיס לקראת ערב,
ארוחת הערב שלי תפקדה גם כארוחת הצהריים,
כי ארוחת הצהריים שאכלתי אצל הירוקים הייתה לואקר,
אה וגם אכלנו סרטים, על למה זה לא עובד לנו.
קובי התקשר אליי.
"אתה עושה לילה ביחידה, קח את הדברים שלך, ותהיה בהסעה של
18:30"
לילה? איזה באסה... לעשות אחזקה עכשיו...
טוב,לפחות יש הסעה.
אני מגיע לחניה, נשבע לא ראיתי כלב.
שמעתי צרצרים..... גם לא.
אין הסעה.
עכשיו 20 דקות ברגל עם תיק ששוקל יותר ממני, עד ליחידה...
מגיע שפוף, כאילו עשיתי מרתון לאנשים עם משקל עודף.
עושה אחזקה שאורכת מעל לשעתיים.
השעה 22:00
איזה כיף, מקלחת, ואז אפשר לראות סרט בבונקר :-)
טלפון.
זה קובי.
קובי: "שומע, יש בלת"מ , אתה חוזר מחר לאותו הר כי לא
הצלחנו אתמול, ואתה היחיד עם נשק, תהיה מחר ב5 בבוקר למעלה"
פה חשדתי.
אז לא יהיה סרט היום,
מחר אני אהיה בסרט דרמה אם יעבוד לנו, שלא אצטרך לחזור פעם שלישית.
4:30.
בוקר טוב? לילה טוב?
אני לא בטוח.
האמת שלא השעון המעורר העיר אותי.
קמתי דקה לפני השעון המעורר, כנראה מתוך לחץ טבעי...
בכל מקרה, אני על הרגליים, מתארגן, מצחצח שיניים, לוקח נשק,וקדימה
ל10 מעלות הנחמדות שמחכות לי למעלה.
התלבטתי אם השק"ם פתוח לקראת 5 בבוקר, ואחרי שחזרתי לשפיות,
הלכתי לדבר היחיד שיכול להיות פתוח לפני זריחת השמש, מכונת הקולה.
קניתי מים, כי זה עדיף על המותג שהמכונה מייצגת, וגם כי המים בדרום
הם מים בטעמים, טעם של חול.
נסעתי עם מועלם, הנהג של היחידה.
שמתי את הדברים בבגאז' ונשרטתי ממנו.
מי נשרט מבגאז'?!
התחלנו לנסוע.
הוא לא מעשן :-) לפחות זה.
פתאום הוא שם לי רדיו בעוצמה שלא הייתה מביישת הופעת רוק.
האוזניים שלי צעקו הצילו, בדקתי אם יש לו מכשיר שמיעה.
הוא הנמיך.
אה, זה כי הוא שר בעצמו, וחשוב לו שאני אשמע אותו שר ואתן לו ציון
כמו בכוכב נולד.
כל הנסיעה הוא בטלפון,
אבל בעקיפין, דרכי.
הפכתי המזכירה שלו.
מכיר כבר את הטלפון שלו בעל פה.
תתקשר לזה, תשלח הודעה להוא, תרשום ככה וככה וככה.
לא מבין 90% ממה שהוא אומר לי, כותב פחות או יותר מה שאני חושב
ששמעתי, ושולח בווטסאפ סודות מדינה.
"אז נו, יש חברה?", הוא שואל אותי, חושב אנחנו BFF.
אבל מהר מאוד הוא חזר לשיר כי היה שיר טוב ברדיו, תוך כדי הבנה
פרטית שלי שהשאלה הייתה מתוך נימוס בלבד.
"הגענו לחו"ל! "הוא צעק בשמחה
גבול מצרים...
ממשיכים לנסוע.
הגענו למצפה רמון, אחרי נסיעה של שעות רבות מספור,
אין לו אישור כניסה עם הרכב...
נהג עם פז"מ מפוצץ קומבינות וכלום.
לא ידעתי שצריך להיות רמטכ"ל כדי לקבל אישור כניסה לבסיס שהוא
חור...
כמה טלפונים, כמה פרוטקציות, ונכנסנו.
עשינו מה שעשינו
ומועלם שתה קפה.
שני הדברים לקחו בסה"כ, בכולל, רבע שעה,
ו... חוזרים...
נסענו 4 שעות בשביל רבע שעה?!
טוב נו, לפחות חוזרים לבסיס...
"נמשיך עכשיו למקום השני", אמר מועלם.
מקום שני?!
בא לי למות.
זה אותו מקום שהייתי בו אתמול,
כבר בא לי לערוק לחייל הירוק.
זה היה נראה כאילו אנחנו עושים סבב קפה, לראות באיזה בסיס יש את
הקפה הטוב ביותר באזור הדרום.
מועלם: "אבל נחזור עכשיו לבסיס עובדה, לקחת את קובי שיבוא
איתנו למקום השני".
אז שוב הלוך חזור הלוך חזור, כמו יויו של חוסר היגיון.
נוסעים ונוסעים.
הגענו לעובדה, שם ראיתי את קובי.
כמובן הפעם נתתי לו לשבת מקדימה.
גם כדי לתת כבוד לפז"מ, וגם כדי להחליף את התפקיד של המזכירה.
ושוב, נוסעים ונוסעים
אני לא עומד בזה...
נרדמתי.
אבל לפני שנרדמתי, לקחתי את הנשק, שיהיה עליי, שאם יצא מצב ויבוא
מחבל........
אז במשטרה זה יראה כאילו נלחמתי.
הגענו להר.
מלא מכשירים, מפוצץ קרינה.
ראיתי עכשיו נמלה עם 80 רגליים מתהלכת בין המכשירים,
כמעט בטוח שראיתי אותה מחייכת...
אבל יכול להיות שזה כי היה ממש חם.
ככה זה במדבר, מזג האוויר מתנהג כמו אישה בהיריון.
התחלנו לשחק במכשירים.
עשינו בדיוק מה שעשינו אתמול.
לא עבד.
הפעם אני חושד, למדתי מפעם שעברה.
לא שעוזר לי לחשוד, אם אומרים לי מחר לנסוע לשם שוב, זה מה שאני
אעשה...
כמו אתמול, הגענו בין ארוחת בוקר לצהריים, וגיליתי שלואקר יכול
להיות אחלה תחליף לארוחת שחיתות של צהרי היום.
אז זהו,
אנחנו חוזרים, עם תחושה שלא השגנו הרבה, חוץ מלואקר וקפה...
המכשירים לא עובדים, וכנראה שאצטרך לחזור גם מחר...
צה"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה