סיפור המרפאה הראשון (מספר 13) היה על מרפאת עובדה.
הסיפור השני מדבר על מרפאת צריפין, שהיא הרבה יותר הזויה, במיוחד לאנשי קבע.
ישנם סה"כ 2 רופאים לכל הבסיס, אחד לחובה ואחד לקבע.
אני סוחב איתי פציעה מהבסיס הקודמת, שהיא חצי אמיתית וחצי פסיכולוגית;
כולי מגיע עם חיוך, כי עכשיו אני הולך לרופא של אנשי הקבע, שבטוח ייתן לי מה שארצה - רק לבקש.
נכנסתי למשרד של פנחס הרופא, ושפכתי עליו את כל הבעיות אותן הספקתי לצבור ב-3 שנים.
פנחס שמע, הנהן, והתחיל להקליד במחשב.
10 דקות
20 דקות
חצי שעה
בשלב מסוים, יכולתי להישבע שהוא משחק שם סוליטר.
כבר התחלתי להירדם...
גם כל פעם שאני שואל אותו משהו, הוא עושה לי רגע עם היד, וממשיך לשחק סוליטר.
לאחר 45 דקות משחק, הוא פונה אליי, עם הממצאים הבאים:
"תקשיב, אני החלטתי לא להביא לך פטור נעליים, וזה משלוש סיבות:
1. אני מחליט.
זה שהבאת המלצות ממומחים, זה הכל טוב ויפה, אבל בסופו של דבר, זה אני שקובע.
2. אני רואה שאתה 115 יום עם פטור נעליים, ועדיין כואב לך, אז כנראה שהפטור לא אפקטיבי.
(במילים אחרות, עקצת מספיק)
3. התייעצתי עם חבר, והוא אמר שאני צודק".
בקיצור, לך תזדיין.
גם כשהוא סיים, הוא פשוט המשיך לשחק במחשב.
לא אמר לי סיימנו או משהו.
יצאתי מהמשרד אחרי שעה וחצי של המתנה, לעג, והפנייה לאיזה רצועה ששמים בתוך הנעל, כאילו אני נכה.
מרגיש שיצאתי מהמרפאה פחות בריא.
צה"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה