עוד פוסט שנמחק עקב תמונה במדים...
זה היה יותר בלוג מאשר סיפור ממשי,
אבל אם תרצו, זה סיפור מספר 38.5:
יצאתי היום מהבית, שמח וטוב לבב,
על העובדה שהיום, אני יכול להגיע לבסיס מאוחר,
כי יש לי עצירה לסידורים צבאיים בתל אביב.
בעודי מתקרב לעיר שהכי עמוסה במשטרה צבאית, שמתי לב לכמה אנשים מזוקנים באוטובוס שמזכירים לוחמי דאע"ש.
מה שהזכיר לי, שלא התגלחתי הבוקר.
איך שירדתי מהאוטובוס, רצתי לדבר הראשון שראיתי עם כיור, בית מלון.
נכנסתי לשירותי הנכים משתי סיבות:
א. זה הדבר היחיד שהיה.
ב. כי אני נכה שאחרי שנתיים בצה"ל, אני עוד שוכח להתגלח בבוקר...
עכשיו אני מחוייך ומגולח 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה