סיפור מספר 32 : סיפור שיכור / מועדון 2.0

השעה חצי שעה לאחר חצות,

והחלטתי לכתוב סיפור כשאני שיכור לחלוטין.

תבינו שזה לוקח מאמץ רב, ושגיאות כתיב לאין ספור.

הסיפור אשר אני הכי מתאמץ בשביל לכתוב אותו...

אני במסיבת וילה לידידה, והכל טוב כאשר זורם לך רעל בדם.

הגעתי בהתחלה, וכולם כמו חזירי בר מתפרעים רק חיכו לאלכוהול.

כשהאורח הזה הצטרף למסיבה, רק אז היא התחילה.

התקשורת  פה מזכירה את מגדל בבל, וכדי להתחיל שיחה עם בן אדם צריך להתאמץ כמו לתואר שלישי בשביל לצאת מינימום איש מערות.

חגלכפכםאצאח

תסלחו לי, זה האבסולוט מדבר מגרוני.

אחרי פרכוסים ברחבת הריקודים, עברנו לרחבת הסנוקר.

שניים משחקים, וכל השאר על הספות, מנסים לאחזר תאים אפורים.

אני לא יודע כמה אני אצליח לקום מהספה הזו...

ננסה...

אוקיי.. חבר שלי שרט אותי בעין, לגיטימי כזה...

יש פה איזה עמוד תמיכה של הבניין.

המחשבה לחבק אותו חלפה במוחי, בסוף ויתרתי, לא נראה לי שהוא יחזיר אהבה.

חבר שלי דיבר עכשיו גרמנית,

לא ידעתי שהוא יודע.

רמת החשיבה המוחית שלי שואפת לרייטינג של ערוץ 10.

אחרי בקבוקי פינלנדיה רבים מספור, התחילו הממטרות.

תחילה של חבר אחד, שלא הצליח לעמוד על הרגליים,

ולאחר מכן של חבר אחר שפירכס ולא זז.

כן... מזל טוב...

אני מנסה להמשיך לחייך לאותה כלת יום הולדת, כשברור שהשליטה בגוף שלי, כבר לא מגיעה מהמוח.

ואז זה התחיל, איתן קרס.

התחיל להתנדנד מצד לצד עם עמוד שדרה של ספגטי, וכששאלנו אם הוא בסדר,הוא ענה "נו?".

כאילו, תמשיכו את הדיון, אני 100%".

וכמו אבן דומינו, חבר אחר שלי, רועי, נפל גם הוא.

רק שאצלו הייתה ספה, לעצור את הנפילה.

רועד מצד לצד ומתחיל בלטינית עתיקה, אותה הוא כנראה לא למד מהפסיכומטרי.

ואני, נאמן לחוק הבלתי כתוב,

שהבן אדם הכי פחות שתוי, צריך לעזור לאלה שכבר איבדו את זה.

ובאמת אין לי מושג איך לתפקד נורמלי, שגם אצלי החדר - מסתובב.

כמה טלפונים למשפחה של החברים,

ובצורה מסודרת, פינו אותנו במכוניות, ספק למיון, ספק הביתה.

למי בעצם היה יום הולדת?...

סופ"ש.