הפעם הסיפור הוא על תורנות המטבח הנוראית
שהייתה לי.
דבר ראשון, אספר לכם מהי תורנות מטבח.
זה אומר שאתה הופך בו זמנית,
מלצר, סבל, שוטף כלים, ועובד תאילנדי.
הגעתי לחדר בו משבצים לתפקידים, וציפיתי
לקבל את התפקיד של זה שטועם את האוכל.
אין תפקיד כזה.
שלחו אותי למחלקת הסלטים.
נשמע נחמד,
טעים, בריא,
אולי אלמד להיות שף :)
שלחו אותי לקלף ירקות. :'-(
הביאו לי 8 טון בטטה וקולפן מסכן כזה ב5
שקלים, כולו מתפרק.
כבר היה עדיף שהייתי מביא את סכין הגילוח
שלי.
כשקילפתי, בטעות נפלה לי בטטה על הרצפה
המלוכלכת.
אז עשיתי את הדבר הנכון,
ו.....החלטתי שאני לא אוכל בטטה היום.
אני מקלף באיזה חדר במחלקה, והדלת שלו
שקופה.
זה הרבה יותר מוציא עיניים ממקלחת שקופה.
קשה להם לראות אותך עומד, או מחייך
או עושה כל דבר מלבד עבודות פרך.
קולטים אותי מקילומטרים, ושולחים אותי
למשימות הזויות, אחת מהן הייתה לאסוף נייר אלומיניום מרצפת החנייה של המטבח בזמן
מבול.
וגם כל אחד שנותן לך משימה, חושב שהוא
היחיד בעולם,
כמו המורות האלה שנותנות המון שיעורי
בית, כאילו הן היחידות מכל הסגל.
מסיים את השליחויות ממקום למקום, וחוזר
לקלף ולקלף.
הידיים שלי נראות כמו כורה פחם.
עבדתי 8 שעות בלי לבקש הפסקה,
לא הרגשתי את זה.
וגם עכשיו כשקיבלתי, מה אני אעשה בהפסקה
של שעתיים? אשן?
לפחות בש.ג. זה היה 4-8, יעני 8 שעות
שינה.
כאן זה סתם לחזור לבכות לחברים בחדר על
זה שהפכתי לכלוכית.
סחטתי לי מיץ תפוזים טבעי מתפוז שהגנבתי
מהמקרר, הוא הספיק בדיוק לכמות של צ'ייסר.
בחיים לא האמנתי כמה תפוזים צריך בשביל
בקבוק פריגת.
בחדר הסלטים יותר קר מבחוץ בשעת סערה.
אני מרגיש כמו העגבניה שיותר קרובה למאוורר במקרר.
היה לי אחלה של נגד בשם תמיר, מילאומינק,
איך אפשר להיות נגד בזה?
להפסיד בהתערבות?
אתם מבינים, קראו לו למילואים בשביל
לחתוך סלט.
דיברנו, צחקנו, תוך כדי Fruit ninja בגרסה האמיתית;
עד שהטבח הראשי שם לב שכיף לי יותר מידי.
אז הוא שלח אותי לסבלות של ירקות. :-(
לקראת הערב, אני רואה נגד מטבח פותח
צינור כאילו הוא סמי הכבאי.
חצי כינרת כדי לנקות את חניית המטבח.
אם הכינרת מתייבשת, אז זה בגללנו.
גשם, כפור,
נכנס לתוך המבנה, לסלטים, מזגן שעושה
תחרות עם מזג האוויר.
בתורנות מטבח, בדר"כ עובדים על חצי
ב', אני עבדתי על פליז.
יום שני
הגעתי 10 דקות לפני הזמן.
אמרו לי "אה יופי, בינתיים עד
שהתורנים יבואו, תעשה את זה ואת זה ואת זה".
רציתי לברוח חזרה לחדר...
הכניסו אותי למקפיא, שהזכיר לי את
אבט"ש הקורנים.
נתנו לי למיין דברים,
את העגבניות לשים במקום אחד,
את המלפפונים במקום אחר,
ואת השפעת לקחתי לעצמי.
הזזתי ארגז.
ניסיתי להזיז אותו בזהירות...
~שמעתי קנאק~
אה זו רק הכתף שלי.
לא תאמינו לקולות שהגוף שלכם יכול להפיק,
כשאתם מרימים משהו כבד...
אם אומרים שהחיה הכי קרובה לאדם היא קוף,
אז הירק הכי קרוב הוא בטטה.
כשמקלפים את הקליפה, מגלים צבע בגוון של
העור, וכשממשיכים לקלף רואים לאט לאט אדום שהולך ומתגבר ככל שמקלפים.
כמו פרצוף שלא מדמם...
כלי התחבורה הנפוץ פה הוא עגלות.
ככה מעבירים דברים ממקום למקום.
סוחב עגלות שעושות רעש של רכבת נוסעת.
לא נראה לי שעובדי המטבח מבינים לגמרי את
השימוש בכלי הניקיון.
אחד מהם, שכששאלתי לשמו, ענה לי
"יאללה, גבר"!
בחיים לא שמעתי על מישהו שקוראים לו
'יאללה גבר'.
אמר לי לגרוף את המים בכל המטבח, ואמר לי
"קח מטאטא".
"אפשר מגב?"
"לא, מטאטא!"
יאללה היה צריך להגיד משהו פעמיים, כי לא
הבנתי,
הניף עליי סכין.
וזה, היה הכרטיס המוזהב לעוף ממחלקת
הסלטים, ולעבור למחלקה המובחרת של חדר אוכל הקצינים. :-)
התפקיד החדש שלי היה לבהות בבופה, ולמלא
אותו כשהולך להיגמר.
כל כך קשה לראות אוכל משובח, שהולך
ואוזל, ואתה יכול רק להזיל ריר...
אני מנקה את שולחן הסלטים,
פתאום אני מוצא "חבר" מטייל לו
ליד הכרוב..
הראיתי לו את האור בעזרת הסמרטוט.
אני מאמין, שגם בחוץ קיימת היררכיה של
חתולים קצינים שאוכלים קילוגרמים של אוכל מדהים שנזרק לפח...
אני עם דריה במטבח!
רק שאני בקצינים הנהנים, והיא בסירים
האסירים...
מבט נפלא היא נעצה בי כשהבאתי לה עוד סיר
לשטיפה...
במטבח, מאוד חשוב לשאול את השם של
האנשים, גם בשביל פרוטקציות, וגם בשביל שאם עשית משהו לא בסדר......
שתדע את מי להאשים.
המדים שלי נראים כאילו עברתי מלחמת אוכל,
שזה כנראה גם יהיה הכי קרבי שלי...
נגדי המטבח הם סוג של קוסמים.
תמיד, כשמחפשים נגד מסוים, הוא נעלם.
אני זוכר שעכבתי אחרי נגד שסוף סוף מצאתי
אותו אחרי חצי שעה, הוא נכנס לחדר מסוים.
אמרתי לעצמי "סוף סוף תפסתי
אותו",
נכנסתי לחדר, והוא פשוט נעלם, כאילו האדמה
בלעה אותו.
אח"כ הוא הופיע בחדר אחר.
נראה לי הם מתעסקים במאגיה שחורה בזמנם
הפנוי...
בכל מקרה, בעודי עושה גלח"צ לסירים,
פתאום אנחנו שומעים בום, כאילו טנק נפל
מהשמיים.
מישהו הפיל סיר?
בום, יותר חזק.
מישהו הגזים עם הבס?
בום!!!
סיני מורידים אותנו?
בבום הרביעי כינסו את כל התורנים לברר מה
קורה.
....
:-O
בסוף זה סתם תרגיל של בהל"צ...
חבל, חשבתי שנקבל פטור טילים.
מה החלק שהכי משתתף במטבח?
הרגליים? שמטרטרים אותך ממקום למקום.
הידיים? שאתה הולך להיות סבל קמבודי.
לא, הגב.
שרובו, אצלי כבר משותק.
אין פה קליטה.
בבונקר יש יותר קליטה מהממטבח...
סיימתי את מה שהייתי צריך לעשות ב19:00
אולי ישחררו אותי?
באתי לדריה, קצת לצחוק עליה לגבי זה שהיא
בסירים, שהסבון בכה מאוד, דריה לא רוצה בו עוד.
באתי לכיוון היציאה ו...
שמו אותי בסירים.
לא יודע אם זה קארמה או גורל,
אבל כנראה זה הגיע לי...
שמתי סינר, וכפפות,
נראיתי כמו עקרת בית.
מסיר השומנים הפך חברי הטוב ביותר.
מסיר השומנים והשפכטל,
כי יש שומנים על הסירים, שכדי להוריד
אותם צריך גם לגרד קצת מהנשמה...
אז אני משפשף ומקרצף,
ויש כתמים שלא יורדים, בקטע מפגר.
כאילו חיממו את המגש עם לפיד בוער,
כאילו לפני ששמו את האוכל, פיזרו עליו
דבק 3 שניות.
חבל שאין אמבטיית חומצה כדי לזרוק
קיבינימט את המגשים לשם,
ואם הכתם עדיין לא יורד,
אוכל לקפוץ לשם ראש.
השאירו אותי עד 21:30,
כשאני אמור להיות עד 20:00.
"אני אצ'פר אתכם", אמר מנהל
המטבח.
טוב, כנראה נבוא מחר מאוחר, אחרי 8:00.
ממשיך לשטוף, חושב אולי הכתם זה חלק
מהצבע של המגש,
עד שהמנהל אומר "לא הספקתם, אז
תחזרו מחר ב7".
"7 בערב?" שאלתי.
"בבוקר".
חזרתי ב7:00.
נראה לי שפעם ראשונה ראיתי ארוחת בוקר מה
היא...
ממשיך לקרצף.
יש סירים שאתה תוהה מה היה בהם שזה
כ"כ נקי, כי אתה כבר רגיל לכתמי לבה.
יש לי רשימת שירים בטלפון שנמשכת שעות על
גבי שעות,
לא חשבתי שאפשר לסיים אותה.
מסתבר שאפשר.
כל עגלה מכילה בתוכה סירים, מגשים, ועוד
דברים טובים.
לסיים עגלה מלאה לוקח 4.5 שעות.
חישוב מהיר לפי כמה עגלות יש, גרם לי
לגלות שאסיים בכסלו.
זה נורא.
אני שוטף ושוטף, וזה לא נגמר.
פעם הבאה שאני הולך למסעדה, אני נכנס
למאחורי הקלעים, ומביא לשוטף הכלים חיבוק.
אם עד עכשיו פירשתי "שומע?"
כ'להסתובב לאותו אדם ולהקשיב למה שהוא רוצה להגיד',
עכשיו אם מישהו אומר לי 'שומע' אני נס על
נפשי בלי להסתכל לאחור.
ברגע שאחד הנגדים אמר לי שזהו, שסיימתי,
הרגשתי מעבדות לחירות :-)
עד תורנות המטבח הבאה... :-(
צה"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה