עברה
שנה מאז המירוץ האחרון, ועכשיו עשיתי בשכל והבאתי איתי ג'קט להציל עצמי מהקור
הנוראי.
בפועל,
היה חום אימים, שגרם לי לזרוק אותו תוך כדי ריצה.
גם
עכשיו הכנתי לי playlist מיוחד שיתאים לקצב הריצה.
הפעם
קובי הסמ"ר כבר קצין, ובמקום
לרוץ איתנו, הוא רץ בחופי בולגריה.
אז
מי שרץ איתי עכשיו הוא האחמ"ש השני, ארנון, כיאות
לרוסים
:-)
הפעם
הזאת מספר החולצה שלי הוא 213
2 זו
הפעם השנייה שאני רץ,
ו-13
זה כנראה המקום בו אגיע במקרה הטוב...
ספירה
לאחור...
play באוזניות...
ומתחילים.
200 מטר
ראשונים, אני מלך, מקום
ראשון.
200 מטר
הבאים, אני נסיך, מקום
שני.
200 מטר
אחריהם, אני ליצן החצר, מקום שלישי ומכובד.
וכך
זה נשאר עד אמצע המירוץ.
צמד
חמד שרצו אחד ליד השני, פשוט דילגו בקלילות, ועקפו אותי, משאירים
לי אבק.
200 מטר
אחרונים של המירוץ, אני מברך חמסה חמסה חמסה על המקום החמישי עד שעוקף אותי עוד
אחד ששם ספרינט.
שנה
שעברה הייתה צלמת, היום התקדמנו.
לאורך
כל המסלול היה רחפן מתקדם, שצילם את הפרצופים
המצחיקים שאני עושה מרוב מאמץ, ושוב מראה לכולם, שיש גם חיילים מיוחדים במירוץ.
בעודי
מתחיל להזיע, לא רק מהחום,
אני
רואה עוד שלישיית זאטוטים מאחוריי (עוד אומרים זאטוטים נכון?)
מתחילים להגביר מהירות.
כאן
לא ראיתי בעיניים, רצתי כמו חולה רוח, העיקר לא להיעקף שוב.
בשלב
מסוים לקראת סוף המירוץ הייתי צריך לקבל החלטה.
להמשיך
לרוץ, אן לקבל גימלים מהמרפאה לאחר מכן.
אותו
אחד שרץ לפניי, בפער גדול, התחיל ללכת, מתגרה בי.
ניסיתי
להגביר מהירות, ואז הוא שוב התחיל לרוץ.
.שמתי
את מה שנשאר ממני, וסיימתי את המקצה, שבסוף כנראה היה עשרה קילומטרים ולא שישה
גם
עכשיו רימו אותי, לא היה פיצול בין השלטים של 6 ושל 10 ק"מ.
מישהו
חייב להשקיע בשילוט נורמלי בשנה הבאה.
אתם
יודעים, לא ראיתי את הרס"ר עובר עם המכונית שלו הפעם,
אז
עכשיו כשרציתי לקפוץ לתוך האספלט החם, הבנתי שאף אחד לא יאסוף אותי אח"כ.
לקראת
הסוף ראיתי את אורנה, מפקדת גף בקרה זורקת עליי דגלים, מצפה שאני אחייך
בחזרה, כשאני מרגיש כאילו פיצצו אותי מכות: כל הבטן שלי קורסת, כל האף שלי
מנוזל, וכל דקה שעוברת, אני עם מחשבות אובדניות.
גם
פה, סיימתי את הריצה ביריקות אש של דרקון מערות, מייחל לקץ המתוק שיגאל אותי מייסורי.
אנשים
מגיעים אליי ושואלים איך היה, כאילו אני בכלל יכול לנהל איזשהוא דיון במצבי
המתנשף, כאשר אני כמעט בטוח שאיבדתי כמה איברים פנימיים במהלך הדרך.
מזל
ששנה הבאה אני כבר משתחרר...
צה"ל.
הייתה
בעיה במצלמה, ולקח כמה דקות טובות לצלם את התמונה, מה שגרם לי לעמוד כמו מפגר,
ולגרום לכולם להסתכל עליי.
הרעל
בעיניים להמחשה בלבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה