הסיפור השני של מטבח בסמל.
מטבחון 7.0
רק שהפעם למדתי לוותר על האגו, ולא להילחם על בישולים... ראש קטן...
האמת שהפעם זה קצת מיוחד, כי זה לא מטבח רגיל, אלא הסמכה דתית להכשיר את המטבח לכבוד חג המצות המתקרב.
הגעתי ב8:15 למטבח, ובזכות הרמת כוסית של טייסת מנהלה, הפתיעו אותי לטובה, ואמרו לי לחזור ב-10.
הגעתי ב-10, והלכתי למשרד של אלירן, משגיח הכשרות, מקווה שאולי אני אתחזק מספיק, כדי גם לקבל פטור זקן לספירת העומר.
איך שהגעתי לאלירן, הוא מכריז "לך לבישולים!"
מישהו אמר מרפי?
נכון אף פעם לא קרה מצב בו נגד מטבח נכנס לאיזה מכלול, והכריז "שימו לב כולם, אני הולך לכיוון חדר אוכל סגל!"
אז למה כל הזמן אנשים נכנסים, ושואלים אם ראיתי את ג'וליאן...
פעם יצא לכם, שירד עליכם גשם של מסיר שומנים? לי יצא. כיף לא נורמלי.
אני מקרצף את הקירות, ודוד עוקף את סמי הכבאי בריסוסים של מים עם חומצה.
גשם גשם מטפטף, וכך גם העיניים שלי.
שעה לאחר הריסוס של מסיר השומנים, אפשר להריח את החומר דרך העיניים.
מרגיש כמו צ'רנוביל לאחר הפצצה
אתם יודעים מה מדהים במטבח, שאין בש.ג.?
שגם בהפסקה שלך, יכולים להגיד לך מה לעשות.
דוד נתן לי הפסקה של 45 דקות לאכול, ואז אסי חטף אותי לעזור להם לפרוק ארגזים כבדים מרכב.
כשחזרתי, ההכשרות היחידות שעשיתי, היו על חומוס.
דוד חטף אותי לסלטים, והשאיר אותי שם למשך 8 שעות.
ב-6 בערב, התפקיד שלי השתדרג.
התפקיד החדש היה לנקות עם סמרטוט קקי של ציפורים מהמשקופים של חדר האוכל.
ההסבר הוא שהציפורים אכלו חמץ, ולכן גם הצואה שלהן היא כזו.
לאחר מכן, הציפו את חדר האוכל, ואני למדתי טקטיקות חדשות עם מגב על איך לגרוף את המים בסטייל.
לאחר שהוצאנו קרוב ל-300 ליטר של מים מהמטבח, צעדתי לי סוף סוף החוצה.
צה"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה