לפני הסיפור על חו"ל, נתחיל לדבר על יום לפני.
כל שאר ימות השנה אני ישן כמו תינוק,
אבל תמיד בלילה שלפני טיול גדול, יש לי את השינה של יום כיפור.
שינה מאולצת כזאת, שבכיפור זה נעשה מתוך זה שאין מה לעשות, ושאתה רעב;
וכאן - כאן זה כי מחר יש לך מונית ב4 בבוקר מתחת לבית, ואתה רוצה לישון טוב, אבל אתה ערני כאילו אתה מינימום לפני אולימפיאדת ריצה.
-
-
לא משנה כמה טוב התארגנת, אתה תמיד תצא מהבית בתחושה ששכחת משהו.
אחרי זה, היא תתחלף בתחושה של "מקסימום נקנה שם".
-
-
לאחר זריקת המזוודות לידיים של חברות התעופה, פגשנו את המדריך שלנו.
מדריך זהב לקבוצה של גיל הזהב, ואנחנו.
-
-
תאמינו לי, Duty Free הוא מקום קסום, הכל נראה לך חינם! על הכל כתוב Free...
הלכתי בין המסעדות, וראיתי את התיאבון הישראלי.
6 בבוקר, ואנשים אוכלים המבורגרים כאילו הם לא קמו לפני כמה שעות.
-
-
הגענו תחילה לסלוניקי של יוון, עיר של מליון תושבים.
עלינו על האוטובוס, וישר רצנו למאחורה של האוטובוס, כדי להבהיר לכל הגימלאים, שאנחנו 'המאגניבים'.
-
-
בעוד אני מבלים עם אנשים, שהכי צעיר ביניהם בן 53, אנחנו מתוודעים לעובדה שכל נסיעה מעיר לעיר לוקחת מינימום 3 שעות טובות של נופים ירוקים.
-
-
כשהגענו לעיר אדסה (Edesa)
כמות המפלים עלתה על כמות האנשים.
המדריך החליק במדרגות, וישר קם ואמר "המדריך לעולם לא נופל, הוא בוחן את השטח".
-
-
נסענו מיוון למקדוניה.
אם אתם רוצים טעימה ממקדוניה, סעו לרמלה, ממש דומה.
-
-
הגענו ל"ביתולה" Bitula
עיר קדומה מהשלטון הרומי.
שם רוב האנשים אכלו ארוחת צהריים, אבל אנחנו בצום, כי יש ארוחת ערב במלון.
-
-
חזרנו לאוטובוס.
חייב להגיד שאין גיל לערסים.
מאחורינו ישבו צמד מבוגרים, שהמדריך לא בא להם טוב בעין.
כל דבר שהוא אמר במיקרופון, הם או אמרו שהוא מבלבל את המוח (בקול רם) או קיללו.
לא יודע אם אלה ההליכות הארוכות, השמש החמה או הערסים שקיטרו, אבל הוא באמת חפר.
-
-
בבוקר ביום למחרת, הייתה לי השכמה נהדרת לצלילי המואזין ב5:40.
לאחר סיבוב בעיירה של אוכריד, הלכנו לאכול את הפיצה הלאומית של המקום, פיצה עם קטשופ ומיונז.
ואחרי חצי שעה במסעדה, אני יכול להגיד בלב שלם, שהדבר הכי טוב במסעדה היה ה Wifi.
פיצה ממוצעת, כאילו הכנתי אותה בבית, שמצליחה להיות גם מלוחה נורא מחד, וגם טפלה מאידך.
הקטשופ הוגש לי בצד, ובחשבון ראיתי שהוא גם עלה כסף.
לקחתי גם "רקיה" שזה הוודקה המקומית, זה כמו עראק Light.
לא יודע מה היה יותר רעל, הרקיה או הפיצה.
בקיצור, אם אתם רוצים פיצה, סעו לאיטליה.
-
-
ואם חשבתי שארוחת הצהריים הייתה סיוט, זה היה רק כיוון שעוד לא אכלתי ארוחת ערב.
עקב קריאת שלט לא נכון, באותה צלחת ישבו להם יחדיו קציצת בשר וכדור גבינה.
איפה בית הכנסת הקרוב פה?
-
-
יום למחרת נסענו לקניון.
לא זה של חנויות הבגדים, אשכרה קניון של עצים ושיחים ובתוכו אגם שנקרא Matka.
לאחר חלוקת השכפצ"ים (חליפות ההצלה) נכנסנו 12 אנשים לסירת מנוע מתנדנדת, ושטנו במשך 20 דקות.
-
-
יום אחרי זה, נסענו לגבול של אלבניה.
המחירים שם ברצפה.
תיק עור עולה שקל ועשרים אגורות.
נראה לי כסף של מונופול חזק יותר מהמטבע שלהם.
פעם הבאה אני טס לכאן עם תיקים ריקים.
-
-
חייב לשתף שהרמזורים במקדוניה מאוד קיצוניים.
או שיש רמזור עם קאונטר שסופר לאחור עד שמחליף את הצבע שלו, או שאין רמזור.
צמתים שלמים, ובעצם רוב מקדוניה בלי רמזורים.
עיר של 40,000 תושבים, לא צריך יותר מידי חוקי תנועה.
יותר מזה, במקדוניה כל מדרכה היא גם כביש. לא משנה היכן אתה צועד, שווה שתסתכל ימינה ושמאלה לראות שאין באופק אף נהג נועז.
-
-
ביום ראשון יצאנו לשיט של שעה בספינה, ויכולנו לראות את כל הנופים היפים - אם היה אור יום.
9 בערב, כשהשמש הלכה לישון ממזמן, ויחד עם החיסכון בחשמל של אנשי מקדוניה, לא ראו דבר.
עם זאת, המדריך המשיך בנחישות להסביר מה נמצא בכל צד של האונייה, והשאיר לנו הרבה מקום לדמיון.
-
-
יום למחרת עלינו 265 מדרגות לכנסייה במעלי הר.
חייב להגיד שאין לא זבובים ולא יתושים במקדוניה; העטלפים אכלו את כולם.
בכל כנסייה מחכים לך מספר מכונפים חמודים.
-
-
ביום שני, עברנו את הגבול של אלבניה. (כל מעבר גבול דרך אגב, לוקח מינימום שעה).
אתם צריכים גם לדעת שבאלבניה, גם אם התושבים גרים בתוך אוהל, יש להם מרצדס בגינה.
ביקרתי במעיינות "דרילון" שם האכלתי ברווזים וברבורים.
קטע, מסתבר שברבור משמיע קול נחירה, כמו חזיר.
-
-
לאחר מקדוניה, ושעתיים התייבשות בגבול, הגענו ליוון.
מצחיק אותי, שלא משנה מה המדריך אומר, אם כולם ראו ורק אתה לא ראית, אתה תתעצבן ותשתגע.
"אתם רואים את העץ את הזה?"
(כולם רואים)
-"איזה עץ?! איפה העץ?! למה אני לא רואה את העץ?!!!"
-
-
המעבר הזה ממקדוניה ליוון היה כ"כ קשה.
לעבור ממדינה שהכל בה זול, למדינה שהכל יקר.
קינחנו את הטיול בביקור בטברנה יוונית, עם שירים שהזכירו לנו כמה אנחנו גנבנו מהם שירים, אוכל עם איחור אופנתי, כי כנראה הפרה ברחה לשוחט, ומשם לשדה התעופה.
-
-
בשדה התעופה, כולם הופכים להומלסים.
בעודנו ממתינים לפתיחת השערים של הקופות עם העברת הדרכונים, אני מחפש מקום לשבת, ומוצא המון אנשים שוכבים על הכיסאות של שדה התעופה.
-
-
עלינו על המטוס מיוון לישראל, וכיבינו את ה Wifi, כי תמיד יש תחושה שאם נשאיר אותו דולק, המטוס יקרוס.
-
-
כמה מטרים לפני הנחיתה, נוסעת קמה לשירותים באדישות, הדיילת פותחת עיניים, ובמקום להגיד לה לחזור למקום, פשוט צורחת בנימוס שתמצא מקום פנוי בשורה הראשונה ותיחגר, אם חייה חשובים לה.
בסוף היא הקשיבה לדיילת, אז לא יצא לה לחוות ברקס של מטוס.
-
-
זהו, נגמר.
נוחתים חזרה בארץ בשעה 7 בבוקר, גמורים מעייפות.
חייב להגיד שאני אתגעגע לקרוא אותיות קיריליות בכל מקום.
-
-
תגידו מה שתגידו, הכי כיף בארץ.
-
-
סופ"ש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה