הרבה פעמים אני עצל לכתוב סיפור,
וצריך משהו באמת הזוי כדי לגרום לי לרצות לכתוב אחד.
-
-
לכבוד סיפור מספר 70, אשמח לכתוב על חגיגות ה-40 של המפקד שלי.
אני כבר לא חייל, אלא נגד,
אז חוץ מלהתנהג בהתאם לגילי, אני יכול/צריך להשתתף באירועי מפקדים.
-
-
המפקד של המפקד שלי, שהוא במקרה תימני, הגיע לגיל 40, ואשתו ארגנה לו מסיבת הפתעה והזמינה את כולם.
-
-
עכשיו אני?
שעד לפני רגע סיימתי סדיר,
ארים צ'ייסרים עם מפקד הגף?
נשמע קצת... הזוי.
-
-
אז כיוון שאני אוהב את המפקד שלי
(חייב לרשום למקרה שהוא קורא את זה),
הגעתי למסיבה יחד עם המפקד הישיר.
הגענו כל כך מוקדם, ששאלו אותנו "אתם מערכת ההגברה?"
-
-
מערכת ההגברה הגיעה אחרינו.
אגב שמתי לב שאנשי מערכת הגברה,
הם בעצם גף תמ"מ, רק באזרחות.
-
-
גיל תעסוקה אצל תימנים הוא לא פקטור.
ראיתי פה ילדה בת 3 שמסדרת כוסות!
אמנם היא הפילה הכל על הרצפה,
אבל עדיין כל הכבוד.
-
-
בתור נג"צ (נגד צעיר) תפקידי בכוח, לחייך ולהנהן בראש, כשאני לוחץ ידיים לאנשים זרים לחלוטין שיכולים להיות אבא שלי.
-
-
הפכנו "קסם אש" הובלות.
תעבירו את הכיסא לפה, את השולחן לשם.
כיף.
-
-
ומבחינת המוזיקה, לא היה טראנסים או משהו,
זה מרגיש יותר טברנה ממועדון.
כמה דקות לפני הגעת החתן, הדלקנו זיקוקים והתחלנו להריע ולצהול, לתוך הקיר.
מצב מאוד מביך לכמה דקות, עד שהוא סוף סוף נכנס.
-
-
פעם, באולמות אירועים, הבופה היה דברים מתוקים.
היום לצערי, כיוון שמטיפים לבריאות כל הזמן, מה שהיה לאכול היה "לחמניות ביס" עם גבינות שלא טעמתי מחיי בצבעים שונים ומגוונים.
זה לא רק גבינות, זה כאילו שמו לך משהו לקשט את הלחמנייה שיהיה יפה, רק ששמו את זה בתוך הלחמנייה.
-
-
מאוד מהר, המצב החל להתדרדר, כשראיתי אנשים מתחילים לרקוד עם בקבוקי וודקה ביד.
לרקוד "אבא שמעון" בצעד תימני, כמובן.

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה