סיפור בלת"מי, שלא
צריך להיות גאון הדור כדי להבין מהשם במה הוא עוסק.
חזרתי מחדר כושר אחרי
אימון אינטנסיבי, וכל מה שרציתי הוא להרפות איברים ולהירגע.
בעודי צופה בסרטונים
מצחיקים ביוטיוב לצד סנדוויץ' חלבון, הבחנתי בזווית העין בהבזק מהיר של
אור.
הייתי בטוח שהתאמנתי
יותר מידי חזק, אז התעלמתי.
עם הופעתו של הבזק
נוסף, הזזתי את הראש בזמן,וקלטתי, יש לי חבר נוסף בחדר.
תחילה הכחשתי.
אין מצב. זה לא
עכבר, זו ציפור שעפה נמוך.
אבל מהר מאוד הבנתי
שהפעילות שלי לכמה שעות הקרובות השתנתה בדיוק עכשיו.
ניסיתי לשים לאורח הבלתי צפוי גבינה.
שכאשר יבוא להזיז את
הגבינה שלי, אצליח ללכוד אותו.
אבל הנוכל זז במהירות
הקול, נתן ביס בגוש הצהוב, ואץ בחזרה למחבוא.
הבנתי שיש צורך
בארטילריה כבדה.
אמרו לי שרעש מבריח
את המזיקים החוצה.
אז לקחתי רמקול נייד,
ושמתי לו מזרחית.
מי יודע, אולי הוא עכבר
אשכנזי, יברח.
הנחתי את הרמקול על רגל
תמיכה אופקית של כיסא כדי לעשות לו רעש וצלצולים.
העכבר נגח ברמקול,
הפיל אותו, וחזר לסורו.
כאן התחלתי כבר באמת
לפחד...
ולא רק כוחות של מאסטר
ספלינטר, העכבר שלי גם הפגין יכולות על.
כמו סופר סאיאה מדרגון
בול, הפולש מצליח להופיע במקומות שונים בחדר.
מגיח מקצה אחד של החדר,
ולאחר שנייה - מהקצה השני.
אז אני כבר נואש,
מחפש אולי למישהו במגורים יש נחש שיכול לעזור לי עם המתנחל.
כשהבנתי שאין בנמצא חיה
ארסית,
חיכיתי שהעכבר יוציא
ראשו מהמחבוא, ושפכתי עליו אקונומיקה.
בעוד הנוזל הרעיל
באוויר, הוא הוכיח לי שעכברים מהירים יותר מכוח המשיכה.
...
בשלב מסוים הרמתי דגל
לבן בהבנה שבחדר הזה אני לא אשן בלילה.
עם אפיסת כוחות בשעה
חצות, אני עוזב את החדר שנראה בערך כמו אחרי מלחמת העולם הראשונה, לעד יעבור זעם.
יום למחרת קיבלתי
מלכודת דבק מרינת.
שמתי במרכז המלכודת
הסבוכה קוביית גבינה, והלכתי לישון.
בעוד הכל עובר שקט,
ואני מאמין שהוא כנראה נמלט, ואין יותר עכבר,
אני שומע רחשים קלים
מלמטה.
ראיתי את העכבר אוכל את
הגבינה בהנאה.
רק שהפעם, כשהתקרבתי
אליו, הוא אכל סרטים מה קרה למהירות העל שלו, שנעלמה.
כשהרמתי אותו הוא צווח, ייתכן לחברים שלו לנקום את מותו.
ואני קברתי אותו תחת
שתי שקיות אשפה.
זהו, הוא צריך להיות
מינימום הודיני כדי להשתחרר מכל זה.
סוף סוף, לישון בשקט...
רגע, אולי יש לו גב?
צה"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה