ואני
חשבתי שסיימתי לבצע את כל התורנויות ההזויות של הבסיס...
אם עד
עכשיו "תורנות קרבית" נחשבה אצלי ש.ג. או אבט"ש, הפעם אני זוכה
לעשות בייביסיטר על בדואים.
ולא, לא
באוהל שלהם עם חומוס ועם לבנה, אלא במשאית ברחבי הבסיס.
מסתבר
שאלה עובדי קבלן שאמורים לשפוך אספלט ברחבי הבסיס, ואני צריך למנוע מהם לבצע
פח"ע, בעזרת כישוריי החברתיים בלבד.
לא נתנו
לי נשק, אז אצטרך להעלות באוב את שיעורי הערבית מהתיכון שישמשו לי ככלי עזר
.
הגעתי
לש.ג.
לכולם
חולקו וסטים זוהרים, ורק אותי השאירו כמו טרמפיסט להסתמך על הערנות של הנהגים -
"אללה הוא אכבר
"
הגיעה
המשאית הראשונה, ועליתי
.
פגשתי נהג
בדואי מעזה בשם פרוספר,
והוא
התחיל לספר לי על חבריו המחבלים.
לא גזען,
נשבע שהוא אמר את זה בצורה הזו.
הוא אמר
שהוא למד את הערבית שלו מהמחבלים.
אלוהים
ישמור אותי
.
והוא גם
לא מדבר, הוא צועק.
אין לי
מושג על מי הוא צועק, אז או שהוא מיוחד, או שהוא מסמן טריטוריה.
הלכה לי
האוזן
.
לאחר מכן,
הוא הציע לי ממתקים חשודים.
לא טעמתי
.
תוך כדי
שהוא מכין לו פק"ל קפה *בתוך המשאית* הוא מסביר לי בצעקות של תגר בשוק הכרמל,
*מושגים* כמו "חוטי" שאומר "מחבל תימני".
לא מבין
למה נושא השיחה היחיד שלנו הוא מחבלים.
בנוסף
לנושא המפוצץ, שמתי לב לקישוט המראה שלו.
בדרך כלל,
קישוטי מראה הם עץ ריח או קוביות.
אצלו זה
בובה של שלד תלויה על חבל
.
"מה אתה עושה בבסיס?" הוא שאל
בחקירה. "לא משהו מיוחד" עניתי כמו שבוי אמיתי.
השעה
10:00.
לאחר
פרוספר, עברתי לנהג הבא - בני.
הזכיר
טיפה את הנהג של אבט"ש הקורנים.
"התחילו כבר לעבוד?" הוא שאל בחוסר
סבלנות.
"התחילו ב9", עניתי כסניגור.
"קיבינימט", הוא ענה והוציא סיגריה.
GTA מ-Low rider. לונה פארק
כשהמשאית מתנהגת כמו
העיפה לי
את הפוני
כל 100
גרם של אספלט המשאית נותנת איזו קפיצה באוויר שלא משאירה את יושבי הרכב אדישים,
ומונעת ממני לישון, לא משנה כמה משעמם
.
הרגע הזה,
שהנהג שלך עבר שלט בו כתוב "סכנה, מסלול פעיל", ובמקום להסתכל ימינה
ושמאלה כמו במעבר חציה, אתה מסתכל למעלה, ומקווה שאף טייס לא יהיה אמיץ מספיק
להביא לנו כיפ
.
הורדנו
תמרור עצור.
הנהג הזה
מטורף.
אוקיי...
סטינו מהמסלול, והנהג עכשיו משוטט ברחבי הבסיס...
כיוונתי
אותו לאיזורים פחות מבצעיים עד הש.ג
.
כשסיימתי
עם בני, תפס אותי עמית, סרן מבינוי ושאל אותי למה אני לא מגולח, ולמה אני לא זוהר
(מהווסט הצהוב).
קפצתי
למשרד שלו לקחת לי אפוד, וחזרתי לש.ג. שם מרים מבקרה עשתה גלגלת.
היא דווקא
אמרה לי שאני *כן* מגולח.
אבל כנראה
שבשביל 3 ארונות, זה לא מספיק
.
קרוב לשעה
12, הגיע הנהג השלישי, גבי.
כשנסענו
לכיוון המקום, שמתי לב למלא מכוונים שהוצבו בנקודות השונות.
יכול
להיות מאז שנתתי לבני לשוטט חופשי בעובדה, הבסיס העלה רמת כוננות, כדי לדאוג שזה
לא יקרה שוב.
"מה אתה עושה בבסיס?" שאל גבי.
-"טכנאי מטוסים" הנפצתי בביטחון.
לא סומך
עליו מספיק לספר לו בדיוק מה אני עושה...
-"גם אני הייתי איש חיל האוויר בעברי.
עבדתי על
מטוסי Sky hawk, אתה מכיר?"
-"לא"
-"פנטום, אתה מכיר?", גבי שואל, מתחיל
לפקפק בעובדה שאני קשור למטוסים באיזושהיא צורה.
השתדלתי
להתחמק מהשאלות הנוקבות שלו, מרגיש כאילו אני נחקר בשב"כ
.
ואם זה לא
הספיק, הגיע שילוב קטלני: גבי הוציא סיגריה, והתחיל לרדת גשם.
הסתכלתי
על דלת הרכב, והייתי צריך להגיע להחלטה, אם אני רוצה להירטב, או להיחנק
.
אם הסיפור
באמת היה מתאר את כל החוויה היו פה *הרבה* קטעים מתים.
זה לא
שאני עוזר להם בלשטח את הכביש, אז אני בעצם עושה כלום ושום דבר.
יצאתי
ראשון מבין המלווים, ועכשיו אני האחרון, מחכים למוחמד שיגיע להר.
לא מבין
מה הקטע שיש איזה מוחמד שרוצה לעשות קפה עם גבי, אבל כיוון שהוא מאחר, אנחנו
צריכים לשבת בצוותא ולהמתין במשאית, אחרי שכל שאר המשאיות כבר חונות ברחבי הבסיס
.
אז בסופו
של דבר, מוחמד הגיע, אלחמדוללה,
ובצהלה,
נמלטתי חזרה למגורים
.
צה"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה