ישנן תורנויות של יום, שהן כ"כ
אינטנסיביות, שאני חייב לכתוב עליהן סיפור, גם אם הוא יוצא סיפורון.
התחלתי את המטבח שלי, ישבתי בשולחן
השיבוץ, כשראיתי את אלידן שובר את הראש על איזה תורן יהיה איפה.
אז החלטתי לעזור לו, ניגשתי אליו, ולחשתי
לו באוזן איתי...בישולים...
והוא לחש לי: תחזור...לשבת..
קיבלתי סירים.
טוב נו, לפחות קיבלתי סירים עם איזו
בלונדינית פצצה שישבה מולי.
שאלתי אותה איך קוראים לה,
היא ענתה "צמחונית", וברחה על
נפשה.
לא מסוגלת לגעת בכלים שהכינו בהם בשר..
בעוד הבלונדה באופק, קלרה קופצת לידי
משום מקום וצועקת "הנה אני!",
כאילו אנחנו בפעילות במתנ"ס.
עם כל האהבה שלי לקלרה, אדם שאתה איתו
24/7, אתה מגיע לתורנות, והוא שוב איתך, זה על גבול הסטוקינג.
הלכתי לאלידן, והסברתי לו שאיך זה יכול
להיות שאני בסירים, רק קורסיסטיות עושות את זה.
ברגע שאמרתי זאת, עלו לאלידן הגבות,
והתכווץ לו האף.
"רק קורסיסטיות?
שלא ישמעו אותך! עוד ישפטו אותך על אמירה
כזו."
מאיים עליי בתלונה סמויה.
התפקיד החדש שלי היה סירים+ממלא חורים.
כל פעם שהיה צריך עזרה ברמפה, בקרטונים,
בפינוי זבל, אני הייתי האיש למשימה.
סיימנו לנקות את הסירים של החלבי של
הבוקר, אז כמובן שלחו אותי לקצינים, שלא יהיה לי משעמם חלילה.
"אני רוצה כפפות! זה מחדל, איך אין
פה כפפות?!"
קורסיסטית משוגעת התחילה לצווח כמו תינוק
שבוכה למוצץ.
דוד הסביר לה שאין כפפות בכל המטבח, יש
חוסר.
"אני אצליח להשיג", השווצתי
שיש לי מקומות מחבוא בכל המטבח.
"אם אתה מצליח להשיג, מה שאתה
רוצה", דוד ענה בזחיחות.
צלצולי דולרים ופעמוני מלאכים הדהדו
בראשי, כשאני רץ לאחד ממקומות המסתור, ומביא כפפות.
"מה זה, מאיפה הבאת את זה?!",
דוד נעתק ממילים.
"הבאתי....", עניתי עם חיוך
שובב.
פתאום, דוד מביא את ידו לכיוון הלחי שלי,
ובפוזת אברג'יל שואל אותי "מאיפה הבאת את זה?"...
"מהסלטים, מהסלטים...", עניתי
כאילו הוא הולך להכניס אולי לארון החימום.
אגב, לגבי "כל מה שאתה רוצה, אם
תשיג כפפות", זה שקר.
בחיים אל תאמינו לנגד מטבח עם מבט זחוח;
אחרי הקצינים חזרתי לסירים כמו גדול, בלי שום הטבות.
חזרתי לסירים עם קלרה.
בזכות מייקל, חילקנו את העבודה שווה
בשווה,
אני קרצפתי סיר סיר, עד שהנשמה יצאה לי,
והיא העבירה עליהם מים.
היא גם לא ברורה.
נגיד, לשמוע אותה, ובאמת להבין מה שהיא
אומרת לך, לוקח פעמים "מה".
עכשיו, הייתי עם אוזניות... קצת יותר
מסובך...
על כל 5 סירים שאני עושה, היא מסיימת
דופן של סיר...
בסופו של יום, גם זה נגמר, בזכות מייקל
הגבר ששחרר אותי אחרי 9 שעות ו-40 דקות!
במקום מחצית היום שמרגילים אותנו, כמו
פועלים זרים...
לפרוטוקול, מחר אני מתחיל את המטבח ב6
בבוקר...
החיים בצה"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה