-10.9.18
-
רוב סיפורי המועדון שלי הם על מועדוני הלילה הסטנדרטיים שיש בתל אביב ובשכנותיה.
עכשיו יצא לי להכיר מועדון מיוחד, נטול ערסים שמחזיר אותך לשנות התשעים (כאשר אצלי זה היה בעריסה עם הרעשן).
-
-
המועדון הוא מבנה ענק בעל שלוש קומות, ובכל קומה יש סגנון מוזיקה אחר.
קומה 1 - פופ.
קומה 2 - רוק.
קומה 3 - היפ הופ.
(שדרוג של מועדון 'המוסד' למי שמכיר).
-
-
התחלנו בקומה הראשונה, כרונולוגית כזה,
ומה שמייחד אותה, שכל כך קפוא שם מהמזגן, שאתה *חייב* להתחיל לרקוד, כדי להתחמם.
-
-
ממשיך לפזז, ותוך כדי רואה לצידי מורות וקוגריות, קצת מלחיץ.
זה אגב מוכיח שגם לגיל הזהב יש את זה.
כמעט בטוח שראיתי את המורה שלי מהיסודי...
-
-
ב event בפייסבוק רשמו בתיאור שהולכת להיות "חגיגת שוקולד!"
בפועל, זרקו כמה טעמי ומקופלת על השולחן.
-
-
רוקדים לצלילי Aqua Barbie Girl, כשהמקרן מציג פרק של סאות'פארק ברקע.
והאנשים שרוקדים.. לפעמים אתה לא בטוח אם זה אורח או צוות בידור.
אנרגיות של מטופלים במוסד סגור.
-
-
ככל שעולים יותר למעלה בקומות,
רמת המיזוג יורדת, ורמת זיהום האוויר מהסיגריות עולה.
-
-
אחרי שברחתי מהמזגן האיום לקומה השלישית, שמתי לב למכשיר מאוד ייחודי שם אשר מדד את כמות הדציבלים באותו חדר.
יש 75, 85 ו-95 דציבלים,
והיינו על 75 כי הערב רק התחיל.
-
-
המקום מפוצץ עד אפס מקום, אנחנו כמו סרדינים, ועדיין אנשים רוקדים כמו חולי נפש.
מידי פעם אני מקבל הצלפות של שיער ארוך מאיזה גבר היפי סורר...
יצא לי הרבה לדרוך על אנשים, וגם להידרך...
-
-
אפילו אפשר לבקש בקשות מהדיג'יי!
אבל זהו. רק לבקש, לא שמים את זה או משהו.
אנטגוניסט שכזה עוד לא ראיתי...
-
-
אז אני והחברה רוקדים בקומה הראשונה, ואני בהתגנבות יחידים לקומה השלישית,
אך נמשך אחורה עקב השיר oops I did it again, כשחברה שלי עושה לי את זה again, ומאלצת אותי להישאר בצפיפות מקפיאה עקב שיר של בריטני.
-
-
מה שכן, חייב להגיד כל הכבוד להתמדה שלהם,
כאן שמים את *כל* אורך השיר,
לא 3 שניות, ואז רעש אלקטרוני בלופים.
מה שכן, גם שיר של 6 דקות, הם ישימו 6 דקות, את הכל...
-
-
אז הנה אני אחרי תזכורת של ערב שלם של שנות התשעים, שהוכיחו לי כמה אני פעוט ולא שייך לתקופה הפרה-היסטורית הזאת.
-
-
סופ"ש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה