הסיפור הצבאי הראשון, שהוא ללא מדים.
שנה שעברה הצלחתי להתחמק ממנו, כי הייתי בתגלית,
אבל עברה לה שנה, והגיע הזמן לטיול היחידתי השנתי.
-
-
שים אנשים 7 שעות נסיעה בחור במדבר, הם ידעו להגיע.
קבע להם נקודה במרכז תל אביב, והם מאבדים את זה.
גם Waze, Moovit ו- גוגל מפות, לא הצליחו להרגיע את הרוחות, שצעקו שהם הלכו לאיבוד בעיר ללא הפסקה, כאילו הם במירוץ למליון.
-
-
עלינו לשני אוטובוסים נפרדים.
אוטובוס אחד עם חפלות וקריוקי,
והשני, עם שירים של יום הזיכרון ברקע.
נחשו לאיזה עליתי.
מדוכאים מהחיים, חצי ישנים, חצי בוכים.
נפלנו על נהג מלנכולי.
-
-
לאחר שעתיים של "אני הולך לבכות לך" ברדיו של האוטובוס, הגענו לקיבוץ "עין שוקק", שהצדיק את השם שלו.
מלא זוגות, משפחות וילדים בכל מקום, שגרמו לאתר המדברי להיראות אטראקטיבי.
-
-
הקצינה נאווה, מארגנת הטיול, הביאה לנו חידה לברר מדוע המקום נקרא בשמו, ואסור להשתמש באינטרנט.
כנראה שהיא מצפה שנשאל מקומיים, או לחלופין, אולי חלק מהסלעים פה יודעים משהו.
-
-
התחלנו במעיין בעין שוקק, שם בעיקר צפנו, שחינו וניסינו להטביע אחרים.
אגב, תחילה הגעתי עם סנדלים, כדי להיכנס איתם למים, אבל לאחר כמה צעדים, הם פשוט *התפוצצו*.
כנראה ש-10 שנים בתוך הארון עשו את שלהן, והחזירו את הנעליים לחומרי הגלם שלהן.
אז נאלצתי להוציא את נעלי הספורט מהתיק, ולקפוץ איתן למים.
דווקא לא כזה נורא...
-
-
לאחר המעיין השוקק, המשכנו ל"מסלול הרטוב", נחל של 300 מטר, בו אתה מפלש את דרכך כשכל כף הרגל פנימה.
שיחים, ענפים ומעופפים; על כולם התגברנו,
הרגשתי כמו אינדיאנה ג'ונס.
-
-
לאחר מכן, אכלנו קייטרינג של "מאכלי הצפון" שהיה באמת עשיר בכל טוב.
שרונה מהיחידה גם עשתה לנו הרצאה על השמות של כל המקומות אותם עברנו.
אנחנו - היינו עסוקים באוכל 
-
-
לאחר המסלול הרדוד, הגיע הזמן לתותחים הכבדים.
הגענו לנחל הקיבוצים, שבשונה מים או מבריכה, כאן אין מציל.
כאן המוטו הוא "שחה או טבע".
הזדמנות מצוינת לבחון את יכולת ההישרדות שלנו בתור יחידה.
בסוף המסלול גם ראינו צינור, עליו כתוב "סכנה, הכניסה לצינור, והמעבר בו מסוכנים!"
אז כמובן שגלשנו, וטעמנו את טעם הסכנה, ממש כיף 
איבדנו רק ארבעה אנשים, אני חושב שזה הישג 
-
-
מהעין השוקקת, נסענו לכפר בלום.
בדרך, הנהג החליף את דיסק 'יזכור', בדיסק של אייל גולן.
דיסק מ2007 בערך.
מה שמצחיק בדיסק הזה, זה כשהייתי בן 12, זו המוזיקה היחידה שהייתה אצלנו ברכב, רק את זה הכרתי, בלופים, במשך שנים.
רגע של נוסטלגיה.
-
-
היה גם נחמד לעבור בדרך את הכינרת, ולראות אותה בפעם הראשונה בחיי...
היא פשוט אין סופית!
אשמח להחליף מילה עם השדרנית המתקמטת, שתסביר לי איך בדיוק ישראל מתייבשת.
-
-
כשהגענו לכפר בלום, הגיע הזמן להפגין את כישוריי המדהימים בהקמת אוהל, שזה כלום ושום דבר.
כמה טכנאים צריך בשביל להקים אוהל? מסתבר שחמישה.
-
-
השיא של הערב הייתה פיצה hand made ע"י עובדי היישוב, שהייתה ברמה של כל המותגים המוכרים.
-
-
ביצענו פעילות הוואי, בה מצאנו דרכים חדשות ומגוונות לעשות צחוק מעצמנו.
חלק מהשיטות זכורות לי מפרויקט תגלית אותו עברתי.
-
-
ואת סוף הערב חגגנו עם המשחק האלים של jungle speed.
אין כמו ללכת מכות על חתיכת עץ בשביל לנצח במשחק.
-
-
כשהלכתי לישון, הייתה לי מערכת סיראונד: נוחר מימין, ונוחר משמאל, כדי שאף אוזן לא תרגיש מופלית.
לאחר שעתיים יצאתי מהאוהל החם לשמירה קרה של חצי שעה.
הייתי בטוח שבמדבר מקפיא בלילה.
אז בצפון, הרבה יותר.
-
-
לאחר מכן נסענו למוזיאון הרעות במצודת הכ"ח.
שם הסבירו לנו בערך על כל תולדות הפלמ"ח.
חוץ משיעור בהיסטוריה, הייתי עד ל*מסע בזמן*.
-
-
תוך כדי ההרצאה, יצאתי שתי דקות לשירותים.
כשחזרתי, ראיתי שהם החליפו מדריך, ותוך כדי ההרצאה, המדריכה אומרת "כמו שראינו בסרט".
-"מה סרט, איזה סרט?!"
שאלתי אחד מהחיילים, והוא אמר לי שהם ראו עכשיו סרט במשך *חצי שעה*.
מתי זה קרה?...
נסעתי בזמן?
-
-
ועכשיו לפתרון:
היחידה שלנו חולקה לשתי קבוצות.
בדיוק כשהלכתי לשירותים, הקבוצה שלי נכנסה לסרט, והקבוצה שהייתה בסרט יצאה. אני חזרתי לקבוצה השנייה.
-
-
לאחר מכן, נסענו לפעילות הקייאקים.
גם כאן, זה בעיקר להפיל אנשים מהסירה ולהטביע אותם.
כל סירה מקבלת 2 משוטים,
אנחנו סיימנו עם ארבעה.
המטרה שלנו הייתה להסתכסך עם כל שאר הסירות לעוד אקשן
-
-
זהו, נגמר.
אפשר להגיד שעכשיו, אני קצת יותר מחובר לטבע, וקצת יותר קרבי
צה"ל.
במעיינות עין שוקק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה