הפעם לחבר היה יום הולדת.
חשבנו טוב טוב, איפה כדאי לחגוג, ובסוף הגענו למסקנה - מלא זמן לא היינו במועדון!
לאחר ברז חזק, שחבר אחר דפק, יצא לנו להגיע לפתחי השערים של מועדון ה"מדיסון", *לאחר* שהכרכרה של סינדרלה הפכה לדלעת.
הבנות הפעילו את קסמן האישי, ובזכותן, לאחר חצי שעה, ו$חצי מאה$ בקופות, עברנו מלעמוד מחוץ למועדון, ללעמוד בתוכו.
שווה את ה-50 
אני באמת מרגיש שאיכות השמיעה שלי יורדת בכל רגע שעובר.
ממליץ להוסיף לכרטיס, ביקור אצל רופא אף אוזן גרון.
לאן שלא תביט, רמקול אימתני שמעיף לך ציקלון של בסים הישר לתוך התנוך.
ומה שזה לא משמיד, הצעקות של החברים שלך משלימות.
בל נשכח שהמועדון השקיע בתקרה נפתחת.
כך, אם יהיה גשם, נקבל גם מקלחת חינם 
לאחר שהתפלשנו בים האנשים שהציפו את הרחבה, הגענו לשבת, וראינו גם שתי בריכות מגודרות במרכז המועדון, המוארות בצבע של נחל הקישון.
אז חוץ ממקלחות, ניתן לרכוש פה גם דלקת ריאות
"רוצים לעשות סיבוב?", הציעה ידידה.
הלכנו מקצה אחד של המועדון לשני, על מנת להיחנק ממכונות עשן שערפלו לנו את רוב החושים.
לא יודע למה אנשים מדליקים פה סיגריות, לא מספיק להם העשן הקיים?
הפלאשים פה חוגגים.
עם אור מועט של מספר עששיות (כי את כל התקציב שמו על רמקולים ועשן) רוב התאורה השולטת, מגיעה מהניידים.
מתקשים ביום כיפור לשמור על הצום?
בואו למועדון, ואני מבטיח שהמחירים יבטיחו, שלא תקנו אפילו פת לחם.
מאמין שתצליחו להישאר לרקוד גם שלושה ימים על בטן ריקה
מלבד כוח סיבולת, אתם תצליחו לפתח יכולת הישרדות מטורפת.
מספיק שאמרתם שלום לאיזה אדם שפגשתם במועדון, איבדתם את כל החברים שלכם...
עכשיו זה לנסות לצפות, בלי משקפת, על מסך העשן המתנדנד.
קופסת סרדינים אטומה יכולה לתאר את המצב שהיה במועדון, 3 שעות לאחר פתיחתו.
גבולות הגזרה הצטמצמו משני צעדים וחצי, לחצי מרפק.
מגוון השירים היה 5% שירים מוכרים,
30% של מוזיקה לטינית מהמזרח המאוד רחוק,
וכל השאר היה כדי לבחון את המקסימום של המגברים במועדון.
אז לאחר כמעט 5 שעות של פרקינסון קבוצתי,
הרגליים שלי אמרו "לא עוד".
זחלנו מהמועדון עיוורים, חירשים ומסריחים.
עד עכשיו יש לי צלצולים באוזניים...
מזל טוב איליי!
סופ"ש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה