מכירים את זה שאתם רוצים לברוח מהמציאות?
מהאמא המציקה, מהמורה המטיפה, ומהבוס בעבודה?
אז עכשיו יש אפשרות לברוח מהמציאות העמוסה, ולהיכנס למציאות מדומה שלווה ורגועה, בה.. *אתה מפוצץ לזומבים את המוח*.
-
-
אני וחברים נסענו ל- "Virtual World", עולם מציאות מדומה בנתניה.
נכנסו לחדר טכנולוגי עם ארבעה תאים, מרושתים בזרועות אלקטרוניות של דיונון שנופלות מהשמיים.
לאחר... 10 שניות של הסבר, קשרו לנו את העיניים, את האוזניים, את הידיים, ובעצם הפכו אותנו למעין *רובוטריק* מודרני.
-
-
Game On.
-
-
תחילה, נפל עלינו חושך מצרים כבד.
דקה לאחר מכן, בן רגע, הידיים הביולוגיות אותן קיבלנו בלידה, הוחלפו בפרקי כפות ידיים קטועות ומציאות החדר השתנתה.
-
-
אנחנו במערב הפרוע.
אספתי לי אקדח מהשולחן ליד, כמה מחסניות, וחיכיתי שמשהו יקרה.
-
-
לפתע, בצורה שמאוד לא מאפיינת מערב פרוע, יצא לנו *זומבי* ממערה צדדית.
בום!, Head shot, נפל חלל.
מאוד התלהבתי מהתחמושת המגוונת שהייתה לנו:
אקדחים, רובים, חרב סמוראית, והכי מפוצץ - רימון.
ברגע ששמתי לב שיש לי רימון יד, לא יכולתי להתאפק ופשוט זרקתי - ללא כיוון ממשי.
*פוצצתי את שירן*, חברה של יבגני.
זה היה ממש מצחיק. D:
לה פחות.
-
-
לאחר מכן, שינו לנו את הסביבה.
אנחנו במקלט, עם ארסנל הרבה יותר מגוון של נשקים.
אבל כמו ש*אנחנו* הפכנו מודרנים - כך גם הזומבים.
חלק הפכו לגולגולות מרחפות באוויר, וחלק היו כ"כ גדולים, שהם הזכירו את הטרול בשירותים מאחד הסרטים של הארי פוטר.
-
-
הדי פיצוצים, דם ואבק שריפה ניתזים מהגופות החצי מתות.
התחלתי לקלוט איך להשתמש סוף סוף באקדח, יותר טוב ממטווחים.
ואז זה... נגמר.
-
-
מה? מה נגמר? איך נגמר?
"עברה שעה" אמר לנו המפעיל הלחצ"ב.
-"אפשר רק תמונה?"
"לא, אני צריך ללכת הביתה"
-"נו, רק תמונה אחת"
-"לא, אין זמן"
-טוב".
(רץ לתא, ושם עליי את האוזניות)
"צלם, צלם!" (צועק לחבר)
-
-
סופ"ש.
העולם הוירטואלי - מציאות מדומה Virtual World
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה