שוב קומבינה של המפקד, שוב שמו אותי
יומיים מטבח במקום אמצע, או סופ"ש, ולכן שוב הסיפור נקרא "מטבחון",
ולא "מטבח".
הגעתי לשולחן השיבוץ ב8:30, וחיכיתי
לפחות עד איזה 9:15 בעוד צרצר שהצליח לחמוק מהמדיח עושה לנו סאונדטראק ברקע.
אם כך, דממת הצרצרים לגזר הדין של מי
יהיה איפה.
שלחו אותי לסלטים.
אז אני בסלטים, ממשמש סלק,
ופתאום, בעודי עושה לסלק good time,
מבלי מודיע, כמו כוח עליון, הועברתי לסירים.
"הנחייה של דנגו", אמר לי גבי.
וכדי להראות שמנהל המטבח באמת אוהב אותי,
הוא לקח לי את הכיסא שהבאתי כדי לשבת.
"זה לא פרקטי", הוא ממלמל
בזחיחות, כשהוא רץ לספר לחבר'ה.
יש כאלה אומרים, "סירים זה הכי טוב,
לא נוגעים בך, לא מטרטרים אותך".
זה ממש לא נכון!
"קח את ארון החימום מהבישולים
לקצינים, ואז תחזור לסירים", אמר דנגו כשהוא מיישר את נוצות הטווס.
"אתה לבד פה?", שאל אותי תורן
שעבר ליד הסירים.
"כן"
איך זה יכול להיות?"
כי דנגו אוהב אותי", השבתי.
"איתי?!" , דנגו שואל בפליאה
כפייתית.
"מה?" אני שואל באותו הטון.
"למה אתה לא מחלק את האוכל?",
הוא מתפלא, ומצביע על חדר אוכל הקצינים.
"אני לא מבין, אני בקצינים?"
"לא, אתה בסירים".
אם כך, "איזה אוכל יש לחלק
בסירים?"
חוץ מלעכברים... מלמלתי.
"יודע מה, אני אעזור לך", אמר
דנגו.
הרמתי את הגסטרונום, וסימנתי למנהל המטבח
להסיר את הניילון שעטף אותו, שאצליח לשים אותו בתוך עגלת החימום.
"אני עובד אצלך, אה?", דנגו
אמר בטון שיגרום לי לזכור את הבדלי המעמדות, ולהבין שהצעת העזרה הקודמת הייתה
בצחוק.
לפתע, מגיע אליי הסרסר ושואל אותי למה
אני לא מגולח, כשגם הוא פספס כמוני.
בנוסף לכך, הוא שואל אותי, למה אני על
חצי ב', והבנות על ב' מלא,
"מה ההבדל בינך לבין
הבנות?""
ניסיתי להסביר לו את מה שהוא פספס בשיעור
חינוך מיני, אבל זה סתם עצבן אותו.
"תודה רבה על העזרה, טוס
לסירים", אמר דנגו.
אגב, לכל הטרוניות שלי (התבכיינות) יש
פיתרון, הוא הביא את מש"קית הת"ש שלי לעזור לי בסירים, כדי שיהיה למי
לבכות.
לא, מסתבר שזו הייתה פאטה מורגנה,
אותה חיילת עם שרוך סגול פשוט הגיעה
לשטוף איזה משהו, כי היא לא מצאה כיור פנוי.
אותו אחד שאמור להיות איתי בסירים, מעולם
לא הגיע למטבח, וכנראה גם לא מתכנן, אז זה רק אני, חתיכות ברזל, וקליר דיש.
שימי מלוגיסטיקה, עבר ליד הסירים וראה
כלים לשטיפה שמתחילים ולא נגמרים.
"זו הממלכה שלך", הוא ניסה
להחמיא לי.
ההבדל בין צעיר במטבח לפז"מ במטבח
הוא כזה:
עד עכשיו דפקו אותי בסירים, ועכשיו
דופקים אותי שם עם רגשות אשמה.
"אתה כועס עליי?", שאל גבי.
אני לא רואה איך זה יעזור לי לכעוס על
מישהו פה...
יום למחרת, כשנפטרתי מהסירים, אלידן שם
אותי במדיח.
מי שם בן במדיח?
בכל מקרה, התפקיד שלי היה להביא את הכלים
מהמדיח לסירים החלבי, ולשטוף את כל השאר.
יום ב
מסירים למדיח, הפעם באמת מדיח, עליית
מדרגה.
ההקצאה הכי מהנה, אתה אומר שלום לכולם,
ומכונה מפלצתית מנקה לך את הכלים.
כולם הלכו לאכול, ואנחנו נשארנו עם
המדיח, כי יש אנשים שמקבלים late
munch
ומכריחים אותנו לאכול את השאריות של השאריות של הקצינים.
מה זו המבצעיות הזאת?
לא יקרה כלום אם נשאיר את המדיח ללא
השגחה לכמה זמן...
כשחזרתי בערב, המדיח יצא לשביתה לפי
דנגו, ולכן אני ונירה היינו צריכים לעשות עבודה ערבית, ולשטוף את הצלחות עם איזה
ברז מאולתר, כמו להתקלח בשיבר של הבניין.
בחיים לא התמלאתי בכל כך הרבה מים,
הגרביים שלי העלו 7 קילו, והרגשתי לרגע
כמו בתולת ים, כשכל הנעליים והמכנסיים ספוגים במי מטבח.
חזרתי למגורים, כשאני משאיר שובל של מים
מאחורי, כאילו אני גארי החילזון.
לא בטוח אם זה מי המטבח או דמעות מהסיוט
הזה.
צה"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה