13.6.19
-
-
חודשיים אחרי תורנות האחסנה, הגיעה תורנות חדשה מהניילונים "נגד אפסנה".
כמה שצה"ל אוהב להנפיץ תורנויות...
היום בערב יש אירוע גדול של 70 שנה לבסיס, בו יגיעו כל המפקדים בדימוס.
ובהתאם למספר האנשים, הביאו כמות רמקולים שלא תבייש הופעה של להקת רוק.
-
-
את הרמקולים הציבו כבר אתמול בבסיס, ואחרי שסיימו את החזרה הגנרלית האחרונה, היו צריכים מישהו שישמור על כל הציוד, כדי שאף אחד לא ייסחב "בוקסה" אליו הביתה.
-
-
אז במקום להקשיב לקול ההיגיון, ולקחת נגד ממקבץ הנגדים בטייסת מנהלה, אלה שאמונים על הציוד, כדי שישמרו על החיילים ששומרים על הציוד;
החליטו לקחת נגד מהמחלקה שלנו,
שהפיל את זה עליי.
-
-
יודעים מה, תורנות זה לא כזה נורא.
בסופו של דבר, אני כבר עובד בצה"ל, מה זה משנה אם משלמים לי על עבודה או על תורנות.
אבל זה כן משנה, כשאתה באמצע יום ספורט, כאשר לפני שידעת על הגזירה, היית משוכנע שאתה יוצא הביתה בשעה 14.
-
-
נעת התורנויות של הבימ לקח אותי לשיחה צפופה בערך בין תחרות הכדורגל לבין המחניים, ואמר לי להחיש פעמיי, לא לכיוון המגרש, אלא לבסיס.
אז אני על אזרחי, וללא חוגר, נאלצתי לנסוע מרחובות (שם היה יום הספורט) לפתח תקווה (כדי לקחת חוגר ומדים) ואז לראשון לציון (לבסיס).
-
-
איחרתי בחצי שעה לתדריך שלי,
וגיליתי שגם אין מים בכל המחנה (כיף).
צינור ראשי התפוצץ.
צינור שמזרים מים לשירותים, למקלחות, ובעצם לכל תנאי קיום אנושי.
אני זוכר שבתורנות "נגד פנינה" בסיפור מספר 68
היה יותר מידי מים. עכשיו אין בכלל.
-
-
הגעתי בשארית כוחותיי הנפשיים לנוי מהאפסנאות, לתדריך בן 5 דקות בשעה 15:15.
שאלתי אותה, "מה תפקידי בכוח?"
-"לבדוק שיש דופק, שהם חיים". היא השיבה.
לאחר מכן נוי ברחה, ואני נשארתי להמתין עד הערב.
-
-
בשעה 19 התחילה תורנות האפסנאות בעקיפין שלי.
מה זה אומר?
שאמנם אני לא באמת שם, אבל אני חייב להתעדכן בכל זמן נתון, אם חייל לא הגיע לשמירה, או ברח באמצע.
-
-
וכל עדכון עולה במדרגות.
החייל מודיע לי ב19 שעדיין עובדים על הרמקולים, אז אין מה לשמור עליהם.
אני מתקשר לרוני הסמ"רית, היא מפנה אותי לנוי, שמפנה אותי לחיים,
ואז זה יורד חזרה בפרמידה עד החייל.
-
-
גם כל ההיררכיה הזו...
כשהתבדחתי מול יהודה על העניין, על למה נגד אחר לא שומר עליי ששומר על החיילים ששומרים על הרמקולים,
הוא ענה, "מה פתאום! צריך קצין".
-
-
גם אין לי באמת כוח שיפוטי.
נגד אפסנה הוא כמו שחקן ספסל, המחכה שמישהו יפקיר שמירה, כדי שהוא יחליף אותו.
וכך קרה.
-
-
השעה 7 בבוקר.
אני באחד הפטרולים שלי, הולך כמו זומבי מהמיטה לעמדת השמירה כדי לספור ראש אחד, ואין.
השמירה מופקרת לעוף השמיים ולבהמת האדמה.
ואני כמו חייל טוב, -מחליף המקום- של אלה שהעדיפו להשלים עוד כמה שעות שינה, במקום לצפות על בוקסות.
-
-
לפני שעזבתי לחדר, ראיתי שיש שם כמה עוגות ודברים טובים על שולחן השמירה.
כשחזרתי על מדים כדי לשמור, כל הכיבוד נעלם, כמו השומר החסר שלנו.
-
-
אבל אל דאגה, אני לא לבדי.
יש פה זבוב שלא עוזב אותי.
-
-
אגב, לפני שרצתי להחליף את החייל הסורר, הלכתי למגורים כדי לנסות להעיר אותו.
הבעיה שלא ידעתי באיזה חדר הוא.
עברתי דלת דלת, דופק, פותח ושואל איפה הוא מתחבא, צובר את שנאת ההמון.
-
-
כמה אירוני, החיילים שוברים שמירה כדי לישון, ואני שובר את שעות השינה שלי כדי לבדוק שהם לא שוברים שמירה.
מרגיש לי כאילו אני משחק איתם בשחמט של אמינות.
מגיע פיזית לעמדת השמירה ומתקשר לחייל.
"איפה אתה?"
-"אני פה".
-"לא אתה לא".
-"טוב, אני בא".
-
-
מספר לקחים שהפקתי (זה נטו בשבילי, אל תקראו):
-
-
*לקחת שמות מלאים + מאיפה הם + שמות מלאים של מפקדים + להכין בובת וודו כדי להכאיב להם אם צריך.
*לבדוק כל אחד היכן ישן, כדי שאם אצטרך להעיר אותם לשמירה, אפתח דלת אחת, ולא 24.
*להבהיר לחייל שאם המחליף שלך לא מגיע, אתה לא הולך. אתה מתקשר אליי.
ואין דבר כזה לא נעים להעיר אותי באמצע שינה, גם ככה אני מסתובב כל הלילה כמו מוכה ירח.
-
-
נוי אמרה שיש סיכוי קטן שנשארים עד יום שישי, אם לא יספיקו לפרק את הרמקולים בזמן. אני כבר רואה את המרד.
לפידים. קלשונים.
ורק אני אהיה שם להדוף את הטירוף.
-
-
בסוף הכל היה בסדר, הרמקולים עמדו איתן, וחוץ משעות השינה שלי, שום דבר לא נגנב.
-
-
צה"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה