הש.ג. הראשון שלי, היה לי מיום חמישי עד יום שני.
למי שלא יודע, ש.ג. זה 4-8, כלומר 4 שעות שמירה, ו-8 שעות מנוחה
אבל בפועל, זה 4 שעות שינה בחדר, ו-8 שעות שאתה ער, מתוכן 4 אתה
שומר.
קיבלתי את השעות הכי מרגשות, 2-6, כאשר השמש מתחבאת, ויוצרת מעין
עידן קרח קטן לכל השומרים.
סיימתי שמירה ראשונה, חזרתי לחדר;
המזגן לא עובד.
טוב, זה לא חדש לי, הוא לא עבד יותר זמן ממה שאני משרת בצה"ל,
אבל כששומרים בשעות הציפורים, פתאום מבינים כמה זה קריטי.
ולא מספיק שהמזגן לא מציל אותי מהקור הנוראי, החלון בחדר שלי שבור,
והמקלחות בעייתיות.
באמצע השבוע, המים במקלחת היו סבבה, אבל משום מה, אני מקבל תחושה
שמישהו דפק את הדוד של הקומה שלנו לסופ"ש.
ישנם 4 תאים של מקלחות.
שלושה הם מי קרח, והרביעי רותח
אשר המים בו אינם ניזונים מדוד אלא מלבה של הר געש.
באמת, יוצאים יותר אדים ממים.
אז לא הייתה לי ברירה, והתקלחתי כמו פועל בניין תאילנדי, לקחתי
דלי, ועשיתי חצי חצי.
למי שלא יצא להתקלח בדלי שמכיל את האלמנטים של קרח ואש, תנסו , זו
חוויה.
חיפשתי דרכים אחרות להתחמם...
שתיתי תה כמו הכובען המטורף מעליסה בארץ הפלאות, לא בשביל הסוכר או
הטעם, אלא בשביל המים החמים שלו, שהפכו מוצר צריכה בסיסי.
באתי להשתין, יצא תה.
אגם הברבורים בחדר המקלחת, כשאני עם כפכפים.
לא מרגיש את הרגליים, בודק לעיתים שהן עדיין שם.
כל רבע שעה אני שר 10 אצבעות לי יש.
הסתיימה השמירה הראשונה שלי, ב6 בערב, ואחרי שהוצאתי בשירותים 3
ליטר תה, התארגנתי לשינה.
הגוף ביולוגית לא מסוגל להירדם לפני 8 בערב.
4:30
הפעם זה מספר השעות שישנתי בלילה, בכפור אימים של 7 מעלות.
אני לא באמת צריך מקרר בחדר.
או שיתקנו את המזגן או שיקחו את המקרר.
מכירים את זה שאתם בחדר חם, צריכים לצאת למזג אוויר קר, ואתם לא
יודעים בדיוק כמה להתלבש חם,
אז אצלי אין את הבעיה הזו.
התלבשתי כמו דוסים ביום חמסין.
להלן לבושי הצנוע:
חולצה לבנה קצרה, כי אולי השמש תקפוץ לביקור בין 2 ל6 בבוקר.
חולצה לבנה ארוכה, כדי להשלים את השרוולים החסרים.
חולצה לבנה ארוכה, כן זו לא טעות הקלדה, ולא כתבתי בטעות פעמיים.
מדים, כדי להישאר ייצוגי גם בקור הפינגווינים הזה, כשאף כלב שפוי
בדעתו לא מגיע לבסיס.
מעיל דובון, כדי להזכיר שאת הכפור הזה רק דובים יכולים לשרוד.
שלושה גטקסים כדי לשמור על דור ההמשך
M16, כי זה נשק חם
ועדיין קר לי כמו לוחם טנק סובייטי.
כובע צמר כדי להמשיך לשמוע בעתיד,
וכובע מצחיה, כי צה"ל לא רוצה שתאורת הפלורוסנטים תכה בראשי
בלילה.
שמרתי עם מק"סית מביסמ"ת בשם מאיה.
סיפרתי לה סיפורים מפחידים כדי להנעים את זמנה בשעות העלטה.
לאחר מכן, כל טלפון שקיבלנו מהחמ"ל, היא קפצה, כאילו פרדי
קרוגר נקש לה על החלון.
תקשיבו שעד 3-4 בבוקר, מזג האוויר סבבה,
רק אחרי השעות האלה, אתה פיזית לא יכול להישאר בחוץ, גם אם תלבש
דוב עליך.
הלילה ישנתי מצוין
5 שעות שלמות!
ת"ש עולם!.... לחיילי גולני
אף פעם לא מעריכים שינה רצופה של 8 שעות, עד שעושים ש.ג.
שמירה נוספת.
ביקורים של משפחות!
הביאו לנו מלא אוכלללל.
בשר, חלב, מה ההבדל...
שמרתי עם שתי בחורות מקסימות:מאיה וברית
שלימדו אותי מלא דברים.
דבר ראשון, נכון כשאומרים "אחי",
אז אפשר גם להגיד "אחותי", וזה אפילו יותר מתגלגל על
הלשון, אחרי ששומעים את זה 300 פעם בשמירה.
אה, וגם אפשר להגיד "איזו גברת", על אותו עיקרון.
כיוונתי לי בטעות שעון ל12:30 במקום 00:30, פתאום אני קולט מספר
הזוי של 17 שעות שינה.
התמוגגתי מאושר... ואז כשחזרתי למציאות, הבנתי שאני שוב ישן מבצעי.
אומרים שגשם זה ברכה
לא כשעושים ש.ג.
כשאתה שומר, זה הופך להיות קללה.
ירד עכשיו גשם שלא יבייש את המבול בתקופה של נח, ומכוניות צופרות
לנו כאילו אנחנו משתזפים על הגג של הבניין.
יוצא בגשם, לפתוח את השער למכוניות, שכנראה הולכות לקרוע את הלילה,
כי אחרת מה יש להן לצאת ב2 בבוקר מהבסיס.
לקחתי לי קנקן תה גדול וכבד בשקית דקה.
לא מבין הרעיונות המבריקים שלי, אבל כמה אפשר להיות הגיוני ב1
בבוקר מתוך שינה של מסתנן אריטראי.
אמצע הדרך, השקית נקרעה, הקנקן נופל ארצה, והדבר היחיד שאני שומע
ברקע הוא חיילת שרואה את זה מרחוק, ומתחילה לצחקק כאילו היא במופע סטנדאפ.
"ראיתי את זה!" צוחקת כמו צבוע אכזרי על מר גורלי.
אין לי מושג באמת מי ער בשעות האלה להנאתו הפרטית...
"איך קוראים לך?" היא שואלת.
"איתי", עניתי לה מתוך חוסר ברירה.
ואז היא הלכה, נעלמה לתוך הצללים, כמכשפה.
אז כנראה שאני אהיה עיסוק הריכולים המרכזי בזמן הקרוב...
הכנסתי מישהו דרך השער ששייך רק לשומרים, אסור לי לעשות את זה.
התקשרו לנזוף בי.
המצלמה, שהיא כמו של האח הגדול, הסתובבה פתאום אליי.
בוהה בי, מסתכלת.
עדיין מסתכלת.
עדיין.
ככה כמעט שעה.
עמדתי כמו חייל אנגלי לתפארת, עד שהיא הסתובבה בחזרה.
המזגן בחדר שלי, החליט לעבוד לבסוף, אבל בדרך יצירתית,
הוא פשוט התחיל להדליף גז לחדר,
אז או שאני פותח את כל החלונות, שהגז יצא, ומתעורר ארטיק בבוקר, או
שאני סוגר את כל החלונות ומתעורר נרקומן בבוקר.
סה"כ 4 שעות שינה
מה כבר יכול לקרות...
זוכרים את מקלחת האלמנטים? אש וקרח..
אז יצאתי אחד עם אייקיו של פיתה יבשה, כיוון שלא בדקתי את האופציה
ש"חם" פירושו "קר" והפוך,
קצת סיבוב של הידית, והתקלחתי כמו בן אדם; נטול דלי.
הגז ממשיך וממשיך לדלוף.
החדר שלי מריח כבר כמו מאורת סמים.
בלתי אפשרי לישון בתא הגזים הזה.
אופס, סליחה.
זהו, אני הומלס.
תכף אתחיל לקבץ נדבות.
ניסיתי להתקשר ליחידת הבינוי של הבסיס, שיבואו עם מסיכות אב"כ
בשביל המזגן, אבל חיכיתי להם כמו שירות הלקוחות של הוט, עד שהם ענו.
התקשרתי לגבי, המפקד שלי, סיפרתי לו על הבעיה.
לא עברו 5 דקות, וכבר הייתה דפיקה על הדלת
תיקנו את דליפת הגז,
ואפילו הצליחו להפעיל את המזגן!
על קירור.
בחורף.
השמירה האחרונה שלי,
איזה כיף
אני נכנס לבוטקה בתחושת ביטחון, ששום דבר לא יכול להפתיע אותי,
אחרי הכל כבר שמירה שמינית שלי...
פתאום אני רואה, יושב לו בנחת על החלון, נחש.
אני הסתכלתי עליו, הוא הסתכל עליי, ושנינו קפאנו במקום.
אבל לו הייתה סיבה, הוא היה מגומי.
בדיחה מאוד אכזרית לעשות לשומר אחריך בש.ג.
אבל העברתי את זה..
לפתע, ברית נכנסה, ראתה את הנחש, וצווחה כאילו מלאך המוות הושיט לה
יד לעולם שכולו טוב.
"זה נחש מגומי", צחקתי עליה.
"דפוק אחד!", צעקה בכעס, כאילו אני הבאתי אותו, אבל מיד
מאוד הוחלף המבט המפוחד שלה במבט ערמומי כנחש.
היא הלכה לש.ג. הקדמי לעבוד על מאיה, כשאני לא לוקח שום עניין
בזה...
אחרי כמה שעות, נכנסתי לבוטקה הקדמי, לשאול מה קורה, ושאלתי איך
היה עם הנחש.
"איזה נחש?", שאלה מאיה בבהלה.
"הנחש שמסתובב פה", ניסיתי לאלתר, כדי לא להרוס לברית.
"מסתובב פה נחש?!" צועקת מאיה, ומסתובבת לכל כיוון,
כאילו זה יעזור, אם היה איזה משהו אמיתי.
לפתע, ברית שמה את חתיכת הגומי מתחת לכיסא של מאיה.
"הוא מתחתייך!", קראתי.
מאיה צעקה בטירוף אחוזת תזזית, רצה כמעט לצד השני של הבסיס בעודה
בוכה ומיבבת כאילו ראתה את אותו Ripper של ברית.
כאשר ברית גם צועקת כמו שחקנית אמיתית, כדי שזה יהיה אמין למאיה.
סיפרתי לה שאין ממה לפחד, ושזה לא אמיתי.
"דודה שלי מתה מנחש, דפוק אחד!" מאיה גערה והתחילה
לבכות.
בשלב הזה התחלתי לחוש אשמה, למרות שברית היא השועלה האמיתית.
"נו מאיה, אני מצטער, לא התכוונתי"
ביקשתי מחילה במשך 10 דקות,
עד שהיא דפקה לי חיוך מתוך העצב...
"ידעתי שהוא לא אמיתי, ועבדנו עליך!"
מיד לאחר מכן, התקשרתי לבימה , להמליץ על שחקניות מצוינות שבדיוק
מסיימות צבא,
במיוחד הנוכלת, הסוכנת הכפולה, ברית.
אז אני חוזר לי לבוטקה האחורי, מרגיש נבגד, כמו אדם שיורק מסטיק
לרחוב, ואח"כ דורך עליו.
נשארה שעה לסוף השמירות!
אני אחרי 2 ליטר תה, הולך לשירותים שנמצאים בתוך בניין של אבטחת
מידע.
כשאני בא לצאת, ב5 בבוקר, תופסת אותי חיילת בגודל הר אדם שמתחילה
לשאוג עליי שהערתי אותה.
"אסור לך להיכנס לשירותים בבניין! יש פה בנות!"
ואז למשפט המחץ:
"אני אעביר את זה הלאה".
כמו "חכה חכה בחוץ".
כמו הרבה משפטים שרק עבריינים מורשים משתמשים בהם, היא מניפה בי את
ה "אני אלשין עליך, ואתה תישאר שבת על זה שפאקינג היה לך פיפי".
זהו, נגמר הש.ג., יום חדש.
קמתי יקיצה טבעית.
אחרי 4 שעות.
התרגלתי לישון 4 שעות?
זה נורא.
צה"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה