זה
היה כמו כל יום רגיל.
אני
יושב לי במשרד, רגל על רגל, ומפרפר למוות מעבודה.
לפתע,
הטלפון הכחול צלצל, ונאמר לי שאני צריך לעשות הדרכה על המקצוע שלי "קסם
אש" ליחידה אחרת, שאין לה קשר למקצוע שלי.
תחילה
שמחתי, טיול ליחידה בה לא הייתי, שם אוכל להנפיץ בביטחון דברים ספק נכונים, בתמורה
להנהונים ולחיוכים של הקהל האדום.
סיימתי
לאכול, והלכתי לספסל הייעודי, משם יאספו אותי לקצה השני של הבסיס.
או
לפחות כך חשבתי.
20 דקות
אני מחכה לארבעה גלגלים, כדי שיקחו אותי לעשות טובה לטייסת אחרת,
איתה אין לנו דיבור חברתי.
כשהרכב
המסתורי לבסוף הגיע, אמרתי לנהגת העייפה "היה לנו עיכוב, אה?"
והיא
החזירה
"כן, היה לנו עיכוב", בשיא
חוצפתה.
התחלנו
בנסיעה, בה הבנתי שהמטאפורה המוגזמת שלי של "הצד השני של הבסיס", כלל לא
מוגזמת.
הרים,
גבעות, והרבה שטחים מתים.
כמעט
בטוח שראיתי את חירייה בדרך ליעד.
לבסוף
הגענו.
הנהגת
נתנה לי הוראות הכוונה.
רד
במדרגות, ואז תראה מישהי.
...
ממש
המירוץ למליון.
ירדתי
במדרגות , מחכה לקבל סימן דרך,
וראיתי
שם 4 פקמ"ציות.
ביקשתי
עזרה, שיכוונו אותי לאן אני צריך ללכת בשביל להעביר את ההדרכה,
והן
אמרו לי שלשום מקום, ההדרכה כאן.
אז
שעה וחצי העברתי הדרכה על קסם אש, ל-4 בנות, וזה ממש הרגיש שאני מלמד אותן סינית
לפי הפרצופים מלאי העוויתות שהתפרסו בפניי כשהסברתי את החומר.
זהו,
מקווה שעזרתי, אפילו במקצת, לגיבוש היחידה שלי עם שאר הבסיס :-)
צה"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה