אחרי קרוב לשנתיים וחצי בבסיס בנקודה הדרומית ביותר בארץ, אני עובר לשרת בקבע בבסיס במרכז, שנמצא 20 דקות נסיעה מהבית שלי.
חייב להגיד שהדבר הכי נורא בלעבור בסיס, הוא טופס הטיולים, על זה גם יהיה הסיפור.
באת, קיבלו אותך יפה,
ועכשיו שאר הבסיס צריך לקבל אותך, ולך תחפש מי נמצא איפה.
אנחנו נעשה את זה לפי הסדר של טופס הטיולים; אשר מסודר בצורה שכל שורה, צד שני של הבסיס.
-שלישות-
תמיד חשבתי שכמו שאין דבר כזה דייל או מזכיר, ככה אין דבר כזה מש"ק שלישות, והתפקיד שמור למין הנשי.
אז לא, כאן מתוך 5 מש"קים, הרוב בנים, ואפילו סטרייטים 
ביחידה הקודמת, השלישה היא סמ"ר,
כאן, השלישה קצינה עם שלושה ארונות, הגזמה.
-משרד ת"ש-
הגעתי למקום הזה, ובאופן אוטומטי התחלתי למלא בטפסים, כמה מסכן אני, חי מהיד לפה, רוצה הת"ש, אבל אז נזכרתי שאני בבסיס יומיות בקבע... זו ממלכת הת"ש, מה צריך יותר...
-אבטחת מידע-
קיבלה אותי מש"קית, בגובה של שרפרף.
אמרתי לה שאין לי אצבע,
ואחרי שהיא הרימה גבה, הסברתי לה שכשאני מעביר שומר סף, לא עובדת לי טביעת האצבע על המכונה.
היא אמרה שזה לא עבד, וזה גם לא יעבוד.
כנראה שאצטרך לקחת אצבע של מישהו אחר,שיהיה לי פק"ל 
-נשקייה-
מאמין שזה רק לפרוטוקול, כי אני ממש לא רוצה להכיר את המקום הזה מקרוב..
הספיקו לי שמירות, וטיולים להר גופיה, לא רוצה להיות עם נשק.
-אפסנאות-
מקצועיות זה שם המשחק.
בעובדה, זה או מדי ב' בלויים, או א' עבודה בחאווה.
כאן, מדי ב' מהניילון עומדים למסדר.
רק שהאפסנאית גברת מלפפון חמוץ.
לא נורא, גם ככה אני על א' כל היום.
-מרפאה-
מקום שביקרתי כל כך הרבה לקראת סוף השירות, הולך להפוך רחוק כל כך...
במיוחד כשאני רוצה להתחיל ברגל ימין בקבע, ולא לנהל רומן עם רופאים בשביל פטורים.
טוב נו...
-משוב-
שם אחר לחמ"ל. סתם מעצבן כי השם הזה לא כתוב בשום מקום, לכן לוקח ים זמן למצוא.
אני נכנס, והם רואים סרטים בכיף שלהם, התלבטתי אם לעבור לשרת שם...
-קצינת ניהול-
גם כאן, קצינת הניהול אחראית על נושא היוהל"מ;
אגב, כאן היא אשכרה קצינה. היגיון בריא, לא כמו הבסיס הקודם.
איך שאני מגיע, היא אומרת לי "ברוך הבא!, ידעתי שאתה אמור להגיע", שזה גם נדיר שקורה אצלנו.
מביאה לי סיכת יחידה, מה שאצלנו כבר אין להשיג.
סדר וארגון משוגע.
חדר האוכל של הנגדים נראה כמו וילה,
עם חומרי בניין ככה בצד, כאילו הם אומרים לך, "סליחה, בשיפוצים".
אם זה "בשיפוצים", אני לא יודע מה יהיה בהמשך...
כשאתה חייל חדש שעושה טופס טיולים, מצחיק לראות חבורת אנשים חדשים שהם איתך כל הדרך.
אפילו פגשתי את הרס"ר.
לא היה מפגש נעים.
הגעתי אליו בהתחלה, ולא שמתי לב לשרוך.
שאלתי אותו לגבי הכוונה, איך להגיע ליעד הבא שלי - הוא היה מופתע שיש חייל מספיק אמיץ לדבר איתו.
נשבע שחוץ ממסע כומתה, זו הכנה למירוץ למליון.
יש לך טבלה עם מקומות, ולך תסתדר למצוא אותם.
חלק היה קל למצוא;
בחלקם, הגעתי למקומות שכוחי אל, וקצת התייאשתי על הספסלים. אפילו יצא לי קצת "עד מתי".
הצעת הייעול שלי היא אופנים חשמליים, לכל מי שעושה טופס טיולים.
נראה לי בכלל שחלק מטופס הטיולים, הוא לייאש אותך ברמה כ"כ עוצמתית,
שאין מצב שתעשה בעיות ותעוף משם,
כי אחרת, מה, עברת את כל זה לחינם?
כבר להחליף זהות במשרד הפנים יותר פשוט.
והנה ההיגיון של צה"ל זוקף את ראשו גם כאן. מסתבר שיש לי הרשאות להיכנס לבסיס, אבל אין לי הרשאות לצאת.
אגב, מסתבר שאחד מהסעיפים של הקלירנס, זה עוד קלירנס.
קלירנס יחידתי, שגם הוא מאלץ אותך לשרוף יום בלשרוף קלוריות מקצה אחד של הבסיס לקצה השני.
מסיים לערוך את הסיפור חודשיים אחרי שהתחלתי את הקלירנס, ועדיין לא סיימתי אותו...
צה"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה