סיפור מספר 56 : דואר ישראל

דואר ישראל, התגרתם בי פעם אחת יותר מידי, וזכיתם לסיפור.

-

-

לפני הרבה שנים, השיטה של דואר ישראל הייתה שנויה במחלוקת.

מצד אחד, סניף הדואר המרכזי קרוב אליי לבית, אז הרווחתי מהעניין.

ומצד שני, בזמן שהיינו מחכים בתור, היה אפשר ללדת, תאומים.

-

-

דואר ישראל שינו את השיטה שלהם.

הם הפכו את התור להרבה יותר מסודר, עם יותר עמדות, ובכך הזמן התקצר משמעותית.

אבל דבר נוסף שהם עשו הוא לפזר את החבילות שמגיעות אליהן ברחבי העיר אצל עסקים קטנים, בתקווה שזה יקל על התושבים כי זה ליד הבית, ויתרום לבעלי העסקים, כי קונים "על הדרך".

-

-

בהתחלה הקצו לי בית עסק בשוק של פתח תקווה, קצת יותר רחוק מסניף הדואר המרכזי, אבל הבלגתי. באמת פחות לעמוד בתור.

לפחות היה לי מקום קבוע, שאליו אני תמיד הולך כשאני מקבל SMS על "דבר דואר".

-

-

אבל אז, דואר ישראל החליט להשתגע.

פעם שעברה שהלכתי לשוק, הבנתי שזה בכלל בסניף הדואר המרכזי;

ועכשיו כשהלכתי לשוק, גיליתי שזה צד שני, בערך 40 דקות הליכה משם.

-

-

עכשיו בזכות דואר ישראל אני מכיר את בתי העסק הנידחים של פתח תקווה.

מגיע לרחובות צדדיים שטיפה מזכירים את "הארי פוטר וחדר הסודות",

ומחפש את החבילה שלי בנרות, כאילו אני מינימום במירוץ למליון.

-

-

אז לאחר קרוב לשעה של הליכה, מזיע ומקלל, הגעתי למחוז חפצי.

נכנסתי לבית העסק, רק כדי לגלות שהמחשב המרכזי של בנק הדואר נפל, אז אין חבילות היום.

-

-

"תבוא יום ראשון".

-

-

מעניין לאיפה ישלחו אותי בפעם הבאה...

-

-

סופ"ש.