הרבה אנשים ביקשו ממני לכתוב סיפור על
המרפאה, ואני נחשב חייל מוזר, כי אני לא קובע תור לרופא בשביל גימלים, אלא רק
כשאני באמת צריך...
אז זכיתם, כי לרגל שלי היה מפגש מאוד
קרוב עם מעקה של כיסא.
התקפלתי, והתחלתי לצלוע, במקום ללכת,
(כמו אדם שממש צריך לשירותים).
אז ביקשתי, וקיבלתי אישור ללכת למרפאה.
מאוד אירוני, עם המצב של הרגל שלי...
יוכי לקח אותי עם הרכב של היחידה, אחרי
שקיבל 11 אישורים.
הגעתי למרפאה, שלחו אותי לחדר של
החופ"ל, וראיתי תור שמזכיר את התרמת הדם של 10 חיילים בריאים כשור.
ועכשיו מחכים.
חבל שלא הבאתי איתי ספר.
אמרתי למישהו שאני מחכה כבר רבע שעה, הוא
צחק ואמר שהוא מחכה כבר מעל לשעתיים, והוא לפניי בתור.
יוכי אמר לי לבקש בית, ולנוח בחדר,
(כנראה כי אין לו כוח להחזיר אותי
ליחידה).
מאוד אכזרי שקוראים לזה "בית",
ואתה לא באמת בבית.
אבל מכמות הזמן שאני מחכה פה, כנראה שעד
שאני אראה חובש - הרגל תבריא.
אתה מתחיל לראות חברים שלך שגם באו לתור
האימים הזה , מתחיל להכיר אנשים חדשים...
שואל אנשים "מה יש לך?", עונים
לך "חיים קשים", במילים אחרות, "אני פה לגימלים".
פתאום אחרי שמישהו נכנס לחדר של החובשת,
ראיתי אותה יוצאת מהחדר, ונסה על נפשה.
הבנתי שהתור כנראה יתעכב, אבל אז נכנס
עוד אחד בדלת, ואז היא שוב יצאה מהחדר...
הבנתי שמצב הרגל מתחיל להחמיר...
מסתבר שגם פה, כמו בחדר האוכל, הכל עובד
על פז"מ הפוך, אנחנו מחכים בתור נראה לי כבר חצי שעה, קורסיסטית מגיעה קלה
כאיילה ופשוט מדלגת לתוך החדר בתירוץ שיש לה לו"ז.
אם הלו"ז שלך כזה צפוף, איך היה לך
זמן להיות חולה?
זה כמו האנשים שחותכים תור בטענה שהם
"רק שאלה"
נראה לי שאני אשיג לי צ'ונגיות לכל פעם
שאהיה חולה.
כשסוף סוף נכנסים לחדר במרפאה, לא מספיק
הזזה של ידית הדלת, אלא צריך לדעת נקישה סודית, ומלחמה סמויה עם מנגנון הדלת.
כמובן שכל זה רק מצפייה באנשים אחרים,
אני כבר שעה מחכה...
לאחר שעתיים, הדלת נפתחה, ממנה יצא אור
חזק של עב"מים,
בכל מקרה אני נכנס לראות את מי שאמורה
לגרום לי להירפא, רק כדי לגלות שהאחות בעצמה חולה, משתעלת ומתעפצת על כל חולה
שנכנס.
אז בעודה מחלקת לי מחלות חדשות, היא
עוברת מקצה החדר, לקצה השני ובועטת לי בטעות ברגל.
טוב שלא כאב לי הגרון, הייתה חונקת אותי.
גם אני זכיתי לראות את האחות יוצאת
מהחדר, ואז פשוט מופיעה בו מחדש...
הב' היחיד שקיבלתי הוא חלק ב', כאשר היא
אמרה לי להמתין בחוץ, רק כדי לחכות עוד פרק זמן לא מבוטל ובעצם להפסיד את ארוחת
הצהריים.
מסתבר ש "תמתין בחוץ" זה שם
קוד ל" אין לי יותר מה לעשות איתך ".
אז צלעתי לי לארוחת צהריים, בתקווה
שהטבחים יעשו עבודה טובה יותר.
צה"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה