לאחר 49 סיפורים, אני חותם חצי מאה, בזמר התותח ליאור נרקיס 
היום הייתה הופעה שלו בפתח תקווה (פתח תקווה עיר של הופעות?! ~~ מסתבר שכן);
ואני הייתי בין המשתתפים.
-
-
את תחילת ההופעה, נרקיס הביא בשירים שקטים.
כ"כ שקטים, שלא שמתי לב שהוא התחיל, הייתי בדוכני האוכל.
כשהצלחנו לזהות את הקול שלו, התחלנו ללכת לכיוון הבמה, וראינו את כל הקהל יושב בצורה מופתית.
וזה באמת מקסים, שהקהל ככה מרותק,
אבל זה לא מופע קסמים, זו הופעה...
-
-
ככל שנרקיס הגביר קצב עם השירים, ככה הקהל קם על רגליו, והתחיל לרקוד.
-
-
לפני כמה ימים, יצאתי לריצה ביום חמסין בשעה 2 בצהריים.
בהופעה, היה חם יותר.
כולנו ספק מזיעים, ספק בוכים,
כשאני שומע מישהי צועקת "אני מתאדה!".
-
-
ובנוסף ללחות המטורפת, היינו גם נורא צמודים אחד לשני.
עם הזמן הבנתי, שלא כל בת שמתנגשת בי, רוצה להתחיל איתי;
ולא כל בן שמתנגש בי, רוצה להתחיל איתי *מכות*.
-
-
חוץ מאחד מהבנים, איזה ערס אחד שנדחף בדיוק לפניי...
בהתחלה לא ויתרתי,
ואז כשראיתי ש He's talking business, פירגנתי לו בצעד אחורה.
לאחר כמה דקות הערס הלך, אז בצעד תימני חזרתי למקומי.
-
-
ניסיתי למחוא כפיים בין שיר לשיר, אבל הידיים שלי פשוט נדבקו אחת לשנייה...
ונרקיס בכלל לקחת את התואר של סרנגה, בלנגב את המצח עם מגבת בכל פזמון שני.
-
-
עברנו שיר, והערס חזר, למקומו הטבעי, איפה שאני.
מה הוא, מסמן טריטוריה?
ואז הוא שוב הלך.
הולך, חוזר, הולך חוזר.
כבר חשבתי להתחיל לעקוב אחריו, לראות לאן הוא הולך.
-
-
לאחר כמה דקות, הוא חזר,
יחד עם אבא ערס, ותינוק ערס.
חמודים ביחד, משפחת פשע קטנה
-
-
לאחר שעה של הופעה, נרקיס סיים בשיר "חגיגה בישראל", שהותיר בנו הרבה הנאה, אנרגיות וזיעה
-
סופ"ש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה