הבנק שלי, הוא בנק אוצר החייל.
עד כה, הסניף היה בתחנה מרכזית, 10 דקות הליכה מהבית שלי.
לפני כמה שבועות, הסניף הצמיח רגליים, ועבר להיות חצי שעה מהבית שלי.
נסעתי היום, כדי להגיד לו "תתחדש", ואולי על הדרך ככה, להוציא כמה 'מרשרשים'.
הגעתי למבנה העטוף בניילונים, ונכנסתי עם חיוך (שירד לי עם כל צעד לכיוון הבנקאי).
ראשית, אין מספרים, וההתנהלות של צורת העמידה שם, דומה למועדון לילה.
כל אחד בקצה אחר של הסניף, וכולם עקרונית עומדים בתור.
שאלתי "מי אחרון" ואנשים התחילו לצחוק.
זה לא היה מצחיק.
צורת הארגון הזו היא כדי שנישאר בבית, נעשה פעולות וירטואליות דרך המחשב, ולא נאלץ את הדרגים הגבוהים להוציא עוד כמה אלפי שקלים על אנשים בשר ודם, שישבו איתנו בעמדה.
טוב שיש פה כורסאות...
מאמין שעוד קצת, גם ייקחו אותן, יכבו את המיזוג, ויעשו חור בגג לשמש שתטגן אותנו.
תמיד, לפנק, לפנק, לפנק.
מה שכן, בזכות הסדר הקלוקל הזה, אנשים מבצעים "התגנבות יחידים", ופשוט בורחים מהתור.
כך מתפנה לי המקום המבוקש, לו כולם מחכים - מול הבנקאי.
עם כל זאת, חייב לציין לטובה את עידו, הבנקאי הכי זריז שפגשתי.
מדבר איתך דוגרי, "מה אתה צריך, בבקשה, המשך יום טוב".
סופ"ש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה