אם אתה נגד מטבח, עובד מטבח או שיש לך כל
קשר עם המטבח הצה"לי, יש לסגור סיפור זה, ולקרוא את סיפור התרמות הדם או
משהו)
עוד לא סיימתי להתאושש מהמטבח האחרון,
וכבר הספיקו לשים לי עוד מטבח.
הפעם תורנות האמצע "כיפית
במיוחד".
שמו לי אותה כאשר מרבית עובדי המטבח
בפטורים, מה שאומר שלפי עצה וביקוש, הרף של הדברים שמצפים ממני לעשות, עלה לאין
שיעור, (יעני עלה אחושרמוטה)...
לפני כמה ימים, ציפור עשתה לי ציפ ציפ
ולחשה לי באוזן שמגורי הנגדים עוברים הסבה למגורי חניכות, אז הם צריכים לפנות את
הדברים שלהם, את הפלזמה, המערכת, המקרר הקטן, אז אני החלטתי לעזור, מתוך נדיבות
וטוהר לב.
הבעיה היא ששמו לי בדיוק ביום מכירת
החיסול של מעבר הנגדים, תורנות מטבח.
שאלתי חצי מהבסיס אם מישהו יכול להחליף
אותי 4 שעות כדי לעזור "לנקות" את החדרים המפוארים שלהם.
זה מדהים כמה מגוונים התירוצים של כל אחד
שלא רוצה לעשות מטבח. כאילו הצעתי להם להיכנס לתנור.
אני כמעט בטוח שאחד אמר לי שהאוגר של
סבתא שלו מת, והוא צריך לקחת אותו לחוג קראטה.
בסופו של דבר, היה צדיק אחד בסדום,
דני הסכים לבוא ולהחליף את התפקיד המהולל
של תורן מטבח.
עם זאת, החוקים של הצבא קובעים שגם אם
מחליפים אותך, אתה צריך לבוא בכל זאת בשעה 8, איזה מפגר זה, כאילו שהוא לא
יבוא.... מה זה, איפה דני? הוא לא הגיע...
אה הנה הוא הגיע...
רצתי בצעדי איילה ליחידה, רק כדי לגלות
ש"סוף העונה" של הנגדים נדחה לשעות הצהריים.
חזרתי למטבח כשאני בדיכאון סמוי.
נתנו לי לסדר מחסן חמים ונעים מפוצץ
בתבלינים, בריח של צ'יינה טאון.
מה שטוב בלסדר מחסן הוא שאתה מוקף בארבעה
קירות, ואין אף אחד שיכול לקלוט אותך, ולגנוב אותך לעצמו לכמה רגעים.
אז היו לי כמה שעות של שקט, של ספירת
התבלינים ושל הסנפתם.
כ"כ היה לי טוב שאפילו לא היה לי את
הדחף לדפוק משהו.
בעודי נחנק מריח התבלינים, אני מפנים
שאני עדיין לא בהודו, ושצריך לעבוד, לספור אותם.
כל פעולת כפל, חילוק, חיבור או חיסור
שהייתה לי, פשוט נעלמה מהראש.
הכל חישבתי במחשבון.
נניח ויש מערום מסודר של קופסאות שימורים
לספירה? אז עושים רוחב כפול אורך כפול גובה.
כן כן, מסתבר שמתמטיקה יעילה, עובדי
המטבח היו בהלם איך אני מסיים לספור כ"כ מהר.
שלחו אותי להביא דברים מהפטיו.
שמעתי צלצולי פעמונים ואת השיר
"הללויה" מתנגן מתוך הראש שלי, כשראיתי כמה דברים יש שם.
תורנות המטבח עוזרת לפתח את השרירים.
דן, עובד מטבח, אמר לי שהולכים לבריכה,
ובדיוק כשבאתי להחליף לבגד ים,
ראיתי שזו בריכת אורז, שצריך להעביר אותה
לנירוסטות.
אם רציתם להכין ציזבורגר במטבח, הדבר
אפשרי.
ישנו חדר עם שילוט "בשרי", ועל
הדלת של אותו חדר, יש שילוט "חלבי".
כל מה שאתם צריכים לעשות זה לעמוד בגבול.
הייתי קצת בסירים, ומצאתי שם שקל.
אנלוגיה, למשכורת שלנו לעומת עבודת
החמורים שאנחנו עושים.
יום שלישי
יש כאלה שהם אקטיביים ופועלים כל הזמן.
אני הייתי במצב off
בעיקר כי מייקל אמר לי להעמיס 11 קילו
עוף על עגלות.
מי שחשב לבקר בחרמון, אין דאגה,
מקפיא הבשר יעשה את העבודה.
טמפרטורה של -18 מעלות עם גושי קרח שצצים
מהרצפה.
אחרי שנגעתי בעופות שם, הכפפות שלי הפכו
ירקרקות.
לא יודע אם העופות רדיואקטיביים,
אבל אם מישהו מתעורר עם זנב מחר, העולם
ידע - ושתק.
מייקל אמר לי לשטוף במים וסבון מכונה עם
הרבה להבים,
התזתי עליה מים כמנהגו של מייקל - סמי
הכבאי, והבנתי שאין צורך במקלחת שנייה היום.
אחרי 5 דקות של מים, הוא אומר באדישות
"רק תוציא מהחשמל"
אז אני סוחב שוב את עגלות החימום ששוקלות
כמו סוס יאור, בגובה של מקרר LG, לא רואה כלום, דורס את
כל מי שמעז להפריע לי בדרך.
מייקל אמר לי לשטוף את המחבת.
מסתבר ש"מחבת" זה שם קוד לכל
כלי במטבח.
זה יכול להיות הדלי הענק שמכינים איתו
אוכל, יכול להיות גיגית גדולה,
בקיצור, הכל, חוץ מהמחבת הסטנדרטית להכנת
חביתה.
אגב, לגבי אותו דלי מפלצתי, בו מכינים
מזון בכמות סיטונאית, כשמרתיחים בו מים, זה נראה כמו ענן קטן שמתחבא בתוכו.
להיות בבישולים זה כמו משחק הניחושים
תוך כדי שאתה עושה משהו, אתה חושב מה אתה
צריך לעשות.
אני כבר 8 שעות בלי הפסקה.
מסתבר שלקורסיסטיות יש פתיל קצר יותר
אפילו ממני.
מסתובבות בכל מקום בתקווה לבת קול שתיתן
להן הפסקה.
קורסיסטית אחת צעקה: "זה כבר לא
מצחיק!"
אני אישית לא זוכר מתי זה כן היה מצחיק.
אם חשבתי שעגלות החימום הן כבדות,
נירוסטה עמוקה של מרק חם צח וכבד היא
סיוט.
המאמץ הפיזי של להרים כזה דבר הוא על
אותם סטנדרטים של ללדת, ללדת מהגב.
לקראת סוף המטבח, בשעה 17:15, נלחמו
עליי, ולא בקטע טוב.
קודי גרר אותי לעזור לו בחדר האוכל, בעוד
ניקו בעט אותי החוצה להפסקה שלא יצאתי אליה כל היום.
כששני עובדי מטבח צועקים עליך ביחד לעשות
שני דברים שונים, כל מה שאתה צריך לעשות זה לבחור ממי אתה רוצה לקבל תלונה.
מכירים את הבובות האלה בדר"כ בצורה
של כלבים שמהנהנים בראש כל חייהם? (Bubble
head).
אז ככה תורני המטבח צריכים להיות כלפי
הנגדים התורנים.
כל ויכוח קל, או שאלה, מתפרשים כמרד כבד.
אצל נגדי המטבח, נגד תורן, זה כמו אלוהים
תורן,
מה שהוא אומר - קדוש
ואוי לך, אם אתה רק חושב לעשות משהו שלא
אמרו לך לעשות.
כשהלכתי לזרוק את הפחים, גיליתי שהם
אלימים.
פח אחד הקיא עליי, השני נשך אותי.
אני מאמין שזה נובע מהאוכל של המטבח.
יש יותר מידי אנשים במטבח שקוראים להם
דניאל.
כדי להבדיל ביניהם פשוט משנים את
האינטונאציה, דנ-יאל או דני-אל.
או שפשוט קוראים להם "אחי"
כמנהג שאר אנשי ישראל.
יום רביעי
דורי שאל אותי אם אני יודע את העבודה
בקצינים.
כמובן ששיקרתי במצח נחושה, כדי לקבל את
התפקיד הנחשק.
עכשיו כשאני בקצינים, דוד אחראי עליי.
הוא אמר לי להישאר בחלק החומתי (חומה)
הקיים בכניסה, ושכף רגלי לא תעז לדרוך בצד של הכיור המקושר למטבח.
ממש בית סוהר.
קצינים, זה High class
האוכל הוא קודם להם.
עובדת מטבח מהחניכים שאלה אותי אם יש
שניצל תירס בקצינים.
אמרתי "לא" .
השקר הראשון שלי במטבח, לטובת ההיררכיה.
אני מתרגש.
נתנו לי לשטוף איצטדיון כדורגל.
טוב נו, זה חדר אוכל הקצינים,
האמת, אין הרבה הבדל ממש.
בהתחלה של תורנות המטבח, אתה כמו כולם,
אז מטרטרים אותך ממקום אחד לאחר.
כשאתה עושה כמה תורנויות, צובר מוניטין,
נגדי המטבח הופכים רכושניים.
אם בדף רשום שאתה שלהם, אז זה כתוב בדם.
הם מאוד מתעצבנים כשאתה עוזר בזמנך הפנוי
לנגד אחר.
ההיררכיה, אם תהיתם מתחלקת בצורה הזו:
קצינים
נגדים
סמ"רים בקבע
קבלנים
ואז אנחנו.
גילי, נגד המטבח, אמר לי "תסיים
בישולים, כי יש עוד מלא מטלות לעשות".
אני לא יודע איך זה אמור לדרבן אותי...
אם אני אתעכב בבישולים , אחרים יעשו את
המטלות האלו.
וכדי להוכיח שהמטבח זה באמת סרט רע, דוד
הכין לנו פופקורן,
אמרתי לכולם שהנה, המטבח מפנק.
לא עברו כמה דקות, והבנו כל התורנים שמה
שבא בקלות - הולך בקלות.
הפופקורן נלקח לחדר הקצינים, החשוך,
בלילה.
כן כן, קצינים יותר חשובים, גם כשהם לא
נמצאים.
לקראת סיום יום רביעי, נשארתי חצי שעה
אחרי מה שאני חייב.
אל תשאלו אותי למה...
ומסתבר שקארמה קיימת, כי גילי אמר לי לא
לבוא ביום חמישי בכלל!
מאושר וטוב לבב אני מקפץ למגורים, בהלם
שזהו זה...
עד תורנות המטבח הבאה...
צה"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה