קדם דבר: זהו, עד כה שיניתי פורמטים ועשיתי בלאגן.
מדף לפייסבוק, לקבוצה בפייסבוק, לקבוצה שהיא סודית יותר, ועכשיו לפה.
וכשהדבקתי,הכל יצא... רע.
אז עכשיו, אני כותב ישירות באתר, בלי העברת פורמטים ועיצוב פח, כיף מאוד :-))
תורנות נגד פנינה
תאריך: 2.8.20
גלומי שיוס ממשיך לפנק מידי חודש, והביא לי עוד תורנות של נגד פנינה.
כשהגעתי לתדריך, קיבל אותנו מ"כ חדש בשם ולדימיר שלא באמת הכיר מה זה כל תורנות.
הוא מאוד קיווה שכולם זוכרים את הכל בעל פה, ואין מה להתעכב.
"אתה מכיר את התורנות, כן?" ולדימיר שאל.
-"עשיתי אותה פעם אחת, אבל אני לא ממש זוכר, ובטוח לא יודע איך לפעול בזמני קורונה, תסביר לי", עניתי לו.
-"תישאר אח"כ למשהו פרטני" הוא ענה לי, על כל שאלה ששאלתי.
כשהגיע הזמן הפרטני, אחרי שהשאר הלכו, הוא אמר לי "תשמע, אין לי מושג... בהצלחה".
לאחר מכן נסעתי לכיוון הנשקייה, כדי לקבל נשק.
מסתבר שיש להם עכשיו מערכת ממוחשבת חדשה, כך שאמנם אתה מביא טופס ידני, אבל הם מזינים את הפרטים שלך במערכת.
"איך השם?" שאל הנשק.
-"איתי בן גיגי".
-"איך?
"-איתי בן גיגי"
-"אהממ... הבנתי.
איך השם?"
-"איתי בן גיגי"
-"בסדר".
והוא רשם איתי בן גיזי.
אבל בסדר, לקח לו כל כך הרבה זמן, ואני כבר מאחר לשמירה, אז אין לי בעיה להיות איתי בן גיזי.
לא תיקנתי אותו, מחשש שכל התהליך המייגע הזה יתחיל מחדש.
הלכתי לחמ"ל, על מנת לקחת את המפתחות של שער הבסיס.
פגשה אותי שם אלינור, הבלונדה מאבטחת מידע שעשתה שם תורנות.
"היי, באתי לקחת את המפתחות"
-"איזה מפתחות?" היא שאלה בתמיהה.
-"המפתחות של שער הבסיס, בשביל התורנות"
-"אין פה שום מפתחות, אולי זה בתוך השער, תבדוק".
אגב, הייתי עם פציעה ברגל, סובבתי אותה לפני כמה ימים, אז כל הליכה מהחמל לשער הבסיס היא "כיפית" במיוחד.
הלכתי לשער הבסיס, לראות מי היה לא אחראי, והשאיר מפתחות בתוך השער, ונכחתי לגלות שגם שם אין שום מפתחות, תעלומה.
התקשרתי שוב לחמל, ואז היא נזכרה ואמרה "אה, הנה, יש פה מפתחות, בוא תיקח".
כשדיברתי עם החיילת ששמרה יחד איתי, היא אמרה לי "אגב, מח"א מגיע היום".
כיף.
בגלל הקורונה, יש לנו עכשיו צעצוע חדש בשער, "אקדח שמודד חום",
מכוונים אותו על המצח או על היד, והוא מציג את הטמפרטורה.
כיוונתי על המצח שלי, ויצא 32 מעלות.
או שאני גופה מהלכת, או שזה לא באמת עובד...
השמירה התחילה.
רכבים מתחילים להיכנס לבסיס, מעבירים שומר סף, ואני בודק להם חום.
כדי לשפר את הדיוק, ניסיתי למדוד להם במצח, אבל להרבה מהאנשים, זה הליך פולשני מידי,
צועקים עליי שאמדוד להם ביד.
שמות מוזרים של אנשים:
"הומי" (כמו Homey)
"מהאהבתי" (מה אהבתי) וואלה הרבה שמות אני אוהב, אבל את שלך... "מה אהבתי!"
שכחתי לבדוק חום למישהו בבסיס.
זהו, עכשיו אם יש קורונה בבסיס, זה עליי.
למה יש תור בבמצ"א:
1. אנשים מגיעים בלי אישור רכב.
אנשים פשוט מגיעים Clueless בלי שום אישור כלשהוא, ומצפים להיכנס.
כך, כשהם יוצאים ברוורס, הם גוררים איתם עוד חמישה רכבים שמשנים כיוון, ויוצרים פקק של רבע שעה.
2. אנשים שיש להם שהאישור במקום, אבל השכל לא.
אנשים שמעבירים חוגר במקום שומר סף, קולטים את הטעות, ואז מצחקקים להם,
כאילו אין עוד 20 אנשים מאחוריהם.
3. טרמפיסטים
משום מה, לחיילים יש את המחשבה הזו שמישהו ייכנס משער במצ"א וייסע עד שער מטוס,
במקום להמשיך ישר ולנסוע לשער מטוס דוך.
מה שהם עושים, זה עומדים בדיוק על השער, ומבקשים טרמפים מאלה שנכנסים אליו, ובעצם מעכבים עוד יותר את התור המזדחל.
4. המנהלים משא ומתן
"אבל למה אין לי אישור?"
כי אני אישית לא רוצה להכניס אותך, אני מתנכל לך.
כל פעם שאני מעביר שומר סף,
המסך שמציג אם לבן אדם יש אישר להיכנס עם רכב, נמצא בדיוק מאחוריי.
אז עם תנועת צוואר, אני צריך להסתובב בכל פעם, לזהות את הסימן של המכונית, לתת עוד 180 מעלות, ולהכניס את הרכב,
וזה בכל פעם.
בשלב מסויים הצוואר שלי התחיל לקרוס, אז הסתמכתי על הצליל שמערכת שומר הסף מפיקה,
יש לו צליל שונה ליש אישור או אין אישור, מספיק.
שמתי לב שכל הלו"ז שלי היום, פשוט לא התקיים.
בנשקייה, אני עדיין בן גיזי,
בחמ"ל, אין מפתחות,
השומר שאמור להחליף את זו ששומרת איתי, לא הגיע.
פשוט כולם זורקים חופשי.
עד עכשיו, הייתי מתלונן למה לא פותחים שער במצ"א גם בצהריים.
עכשיו אני מבין למה.
זה סיוט.
אין מצב שאני עובר את זה גם בצהריים.
מדדתי עכשיו לעמוד חום.
יש לו 36 מעלות.
חשבתי על זה,
ואני בעצם מכניס את האנשים שלוקחים לי את כל החניות האפשרויות בבסיס.
מסיים תורנות, הולך ברגל, אין איפה לחנות.
הגעתי לתורנות השנייה, היציאה מהבסיס.
מאיה ביקשה ממני לסגור את השער לאחר כל יציאה של כלי רכב.
עכשיו בהלוך, זה עוד היה הגיוני, שאף אחד לא יפלוש לבסיס,
אבל עכשיו - מה כבר יהיה? מילוט המוני?
כאילו מישהו יראה שהשער נסגר, ויגיד לעצמו.. אולי נחזור, נרביץ עבודה.
משאיות עושות לי עולם הפוך.
מנסות להיכנס דרך השער שהפך להיות שער היציאה, וחוסמות את התנועה.
אז תוך כדי שאני מתקשר לאבטחת מידע, בקשר לפולשים הפוטנציאליים,
אנשים יוצאים מהמכוניות שלהם, מהצד השני, כדי לצעוק עליי, שאני חוסם את התנועה.
והנה הטרמפיסטים גם בחזור.
"מגיע לשער ירושלים?"
זה ממש כאן! עצלנים.
נכון הנשק בנשקייה שהפך אותי לאיתי בן גיזי,
מסתבר שהוא דילג גם על כמה ספרות במספר האישי שלי כשהוא הקליד,
קיצר לי אותו, והפך אותי לפז"מ.
וזה גרם לכך שאי אפשר למחוק אותי מהמערכת,
הפכתי לוירוס, לגליצ', וזה מה שתוקע אותי גם בלהחזיר את הנשק.
אז עם תסכול מצטבר,
אני נשכב על שולחן הנשקייה,
רואה את הנשק מביא את דרג ב', שגם מסתבך,
ומתלבט האם אני אי פעם אוכל לסיים עם התורנות הזאת...
צה"ל.
תגיות: מחא-מגיע, שער-במצא
מדף לפייסבוק, לקבוצה בפייסבוק, לקבוצה שהיא סודית יותר, ועכשיו לפה.
וכשהדבקתי,הכל יצא... רע.
אז עכשיו, אני כותב ישירות באתר, בלי העברת פורמטים ועיצוב פח, כיף מאוד :-))
תורנות נגד פנינה
תאריך: 2.8.20
גלומי שיוס ממשיך לפנק מידי חודש, והביא לי עוד תורנות של נגד פנינה.
כשהגעתי לתדריך, קיבל אותנו מ"כ חדש בשם ולדימיר שלא באמת הכיר מה זה כל תורנות.
הוא מאוד קיווה שכולם זוכרים את הכל בעל פה, ואין מה להתעכב.
"אתה מכיר את התורנות, כן?" ולדימיר שאל.
-"עשיתי אותה פעם אחת, אבל אני לא ממש זוכר, ובטוח לא יודע איך לפעול בזמני קורונה, תסביר לי", עניתי לו.
-"תישאר אח"כ למשהו פרטני" הוא ענה לי, על כל שאלה ששאלתי.
כשהגיע הזמן הפרטני, אחרי שהשאר הלכו, הוא אמר לי "תשמע, אין לי מושג... בהצלחה".
לאחר מכן נסעתי לכיוון הנשקייה, כדי לקבל נשק.
מסתבר שיש להם עכשיו מערכת ממוחשבת חדשה, כך שאמנם אתה מביא טופס ידני, אבל הם מזינים את הפרטים שלך במערכת.
"איך השם?" שאל הנשק.
-"איתי בן גיגי".
-"איך?
"-איתי בן גיגי"
-"אהממ... הבנתי.
איך השם?"
-"איתי בן גיגי"
-"בסדר".
והוא רשם איתי בן גיזי.
אבל בסדר, לקח לו כל כך הרבה זמן, ואני כבר מאחר לשמירה, אז אין לי בעיה להיות איתי בן גיזי.
לא תיקנתי אותו, מחשש שכל התהליך המייגע הזה יתחיל מחדש.
הלכתי לחמ"ל, על מנת לקחת את המפתחות של שער הבסיס.
פגשה אותי שם אלינור, הבלונדה מאבטחת מידע שעשתה שם תורנות.
"היי, באתי לקחת את המפתחות"
-"איזה מפתחות?" היא שאלה בתמיהה.
-"המפתחות של שער הבסיס, בשביל התורנות"
-"אין פה שום מפתחות, אולי זה בתוך השער, תבדוק".
אגב, הייתי עם פציעה ברגל, סובבתי אותה לפני כמה ימים, אז כל הליכה מהחמל לשער הבסיס היא "כיפית" במיוחד.
הלכתי לשער הבסיס, לראות מי היה לא אחראי, והשאיר מפתחות בתוך השער, ונכחתי לגלות שגם שם אין שום מפתחות, תעלומה.
התקשרתי שוב לחמל, ואז היא נזכרה ואמרה "אה, הנה, יש פה מפתחות, בוא תיקח".
כשדיברתי עם החיילת ששמרה יחד איתי, היא אמרה לי "אגב, מח"א מגיע היום".
כיף.
בגלל הקורונה, יש לנו עכשיו צעצוע חדש בשער, "אקדח שמודד חום",
מכוונים אותו על המצח או על היד, והוא מציג את הטמפרטורה.
כיוונתי על המצח שלי, ויצא 32 מעלות.
או שאני גופה מהלכת, או שזה לא באמת עובד...
השמירה התחילה.
רכבים מתחילים להיכנס לבסיס, מעבירים שומר סף, ואני בודק להם חום.
כדי לשפר את הדיוק, ניסיתי למדוד להם במצח, אבל להרבה מהאנשים, זה הליך פולשני מידי,
צועקים עליי שאמדוד להם ביד.
שמות מוזרים של אנשים:
"הומי" (כמו Homey)
"מהאהבתי" (מה אהבתי) וואלה הרבה שמות אני אוהב, אבל את שלך... "מה אהבתי!"
שכחתי לבדוק חום למישהו בבסיס.
זהו, עכשיו אם יש קורונה בבסיס, זה עליי.
למה יש תור בבמצ"א:
1. אנשים מגיעים בלי אישור רכב.
אנשים פשוט מגיעים Clueless בלי שום אישור כלשהוא, ומצפים להיכנס.
כך, כשהם יוצאים ברוורס, הם גוררים איתם עוד חמישה רכבים שמשנים כיוון, ויוצרים פקק של רבע שעה.
2. אנשים שיש להם שהאישור במקום, אבל השכל לא.
אנשים שמעבירים חוגר במקום שומר סף, קולטים את הטעות, ואז מצחקקים להם,
כאילו אין עוד 20 אנשים מאחוריהם.
3. טרמפיסטים
משום מה, לחיילים יש את המחשבה הזו שמישהו ייכנס משער במצ"א וייסע עד שער מטוס,
במקום להמשיך ישר ולנסוע לשער מטוס דוך.
מה שהם עושים, זה עומדים בדיוק על השער, ומבקשים טרמפים מאלה שנכנסים אליו, ובעצם מעכבים עוד יותר את התור המזדחל.
4. המנהלים משא ומתן
"אבל למה אין לי אישור?"
כי אני אישית לא רוצה להכניס אותך, אני מתנכל לך.
כל פעם שאני מעביר שומר סף,
המסך שמציג אם לבן אדם יש אישר להיכנס עם רכב, נמצא בדיוק מאחוריי.
אז עם תנועת צוואר, אני צריך להסתובב בכל פעם, לזהות את הסימן של המכונית, לתת עוד 180 מעלות, ולהכניס את הרכב,
וזה בכל פעם.
בשלב מסויים הצוואר שלי התחיל לקרוס, אז הסתמכתי על הצליל שמערכת שומר הסף מפיקה,
יש לו צליל שונה ליש אישור או אין אישור, מספיק.
שמתי לב שכל הלו"ז שלי היום, פשוט לא התקיים.
בנשקייה, אני עדיין בן גיזי,
בחמ"ל, אין מפתחות,
השומר שאמור להחליף את זו ששומרת איתי, לא הגיע.
פשוט כולם זורקים חופשי.
עד עכשיו, הייתי מתלונן למה לא פותחים שער במצ"א גם בצהריים.
עכשיו אני מבין למה.
זה סיוט.
אין מצב שאני עובר את זה גם בצהריים.
מדדתי עכשיו לעמוד חום.
יש לו 36 מעלות.
חשבתי על זה,
ואני בעצם מכניס את האנשים שלוקחים לי את כל החניות האפשרויות בבסיס.
מסיים תורנות, הולך ברגל, אין איפה לחנות.
הגעתי לתורנות השנייה, היציאה מהבסיס.
מאיה ביקשה ממני לסגור את השער לאחר כל יציאה של כלי רכב.
עכשיו בהלוך, זה עוד היה הגיוני, שאף אחד לא יפלוש לבסיס,
אבל עכשיו - מה כבר יהיה? מילוט המוני?
כאילו מישהו יראה שהשער נסגר, ויגיד לעצמו.. אולי נחזור, נרביץ עבודה.
משאיות עושות לי עולם הפוך.
מנסות להיכנס דרך השער שהפך להיות שער היציאה, וחוסמות את התנועה.
אז תוך כדי שאני מתקשר לאבטחת מידע, בקשר לפולשים הפוטנציאליים,
אנשים יוצאים מהמכוניות שלהם, מהצד השני, כדי לצעוק עליי, שאני חוסם את התנועה.
והנה הטרמפיסטים גם בחזור.
"מגיע לשער ירושלים?"
זה ממש כאן! עצלנים.
נכון הנשק בנשקייה שהפך אותי לאיתי בן גיזי,
מסתבר שהוא דילג גם על כמה ספרות במספר האישי שלי כשהוא הקליד,
קיצר לי אותו, והפך אותי לפז"מ.
וזה גרם לכך שאי אפשר למחוק אותי מהמערכת,
הפכתי לוירוס, לגליצ', וזה מה שתוקע אותי גם בלהחזיר את הנשק.
אז עם תסכול מצטבר,
אני נשכב על שולחן הנשקייה,
רואה את הנשק מביא את דרג ב', שגם מסתבך,
ומתלבט האם אני אי פעם אוכל לסיים עם התורנות הזאת...
צה"ל.
תגיות: מחא-מגיע, שער-במצא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה